דוד דינטו חב את קריירת הכדורגל שלו לרופא ילדים שהמליץ לו בגיל 10 "ללכת ולעשות ספורט" מכיוון וסבל מאסטמה. היום, בגיל 22 הוא שחקן ליגה א' לגיטימי בצור שלום שחולם כמו רבים מחבריו לעשות את הקפיצה כלפי מעלה

נפלאות הן דרכי הכדורגל ונפלאה עוד יותר היא דרכו של דוד דינטו לשם. עד גיל 10 הוא בכלל לא חשב על ספורט בכלל מכיוון שסבל מאסטמה. אז המליץ רופא הילדים שלו להוריו לרשום אותו לחוג לספורט כדי לשפר את סיבולת הלב - ריאה. "באופן טבעי הם רשמו אותי לבית ספר לכדורגל של הפועל חיפה ואני בכלל לא אהבתי כדורגל", משחזר דינטו. חודש לאחר מכן שובץ הקשר בקבוצת הליגה של המועדון עם ילדים שהיו מבוגרים ממנו בשנה. היום, בגיל 22 (כמעט), אחרי ששיחק בליגה הארצית ועשה עונה מוצלחת למדי במכבי צור שלום הקשר מטירת הכרמל כבר חושב קדימה.
כישרון מלידה ?
"כנראה. אפילו אני לא ידעתי שיש לי את זה".
למה בעצם לא המשכת בהפועל חיפה ?
"בנערים ב' היינו שני קבוצות ועונה לאחר מכן, בנערים א' עשו איחוד. בתפקיד הבן של מנהל קבוצה לא כל כך הסתדרתי עם המאמן, רם בן מיכאל. במקביל דיברו איתי מטירת הכרמל לבוא לשחק בבוגרים בליגה ארצית. זה פיתה אותי מאד ולכן עזבתי".
חזרת בעצם הביתה. איך זה היה בשבילך לרדת מהרמות הכי גבוהות ולשחק בליגה העילית לנוער ?
"היה קשה קצת כי המשחק בליגה הזו מאד פיזי והמגרשים קטנים וקשים. זה שהתאמנתי עם הבוגרים ושיחקתי איתם עזר לי לשמור על רמה ועזר לי להיות יותר אגרסיבי ולהתחשל" .


בכלל לא אהב כדורגל. דינטו (מימין)

אז באה הירידה הכפולה. אתה חושב שזה נבע מחוסר ניסיון של השחקנים?
"לא חושב. לדעתי זה היה יותר בעיה תקציבית. כשהיה כסף עשינו עונות טובות וברגע שלא עלינו לליגה לאומית בעונה שפרקו את הליגה הארצית התקציב קטן באופן משמעותי והעניין בקבוצה בעיר ירד. זה פגע בכל הקבוצות שירדו באותו עונה מהארצית לליגה א'. לא היה כסף אז מה שהיה לנו זה מלחמה. ניסינו לעשות משהו ואפילו היינו בתמונת ההישארות כמעט עד הסוף. לצערי לא הלך לנו".
עזבת בגלל הירידה ?
"גם. התחלתי את העונה בהפועל חדרה אבל היו אנשים שלא רצו אותי שם אז בחודש נובמבר חזרתי לטירה לתקופה של חודשיים בהתנדבות במטרה לעזור לקבוצה. ברגע שהגיעה ההצעה מצור שלום הייתי חייב ללכת בשביל הקריירה וההתקדמות שלי".
עשה לך טוב המעבר ?
"בהחלט וגם מעבר לפן המקצועי. צור שלום זאת משפחה עם אנשים חמים ואוהבים ויחס מושלם. החברים לקבוצה הם חבר'ה לעניין. אנחנו יוצאים הרבה ביחד. כרגע אני מאושר שם".
אם לסכם את העונה שחלפה, אתה חושב שהיו מגיעות לך יותר דקות משחק ?
"מאז שהגעתי לצור שלום פתחתי בכל משחק כשהייתי כשיר. המשחק היחיד שהייתי כשיר ולא פתחתי היה נגד עפולה. גם אז הייתי אמור לפתוח אבל כמה דקות לפני תחילת המשחק הודיעו לי שסבתא שלי נפטרה ונאלצתי לעזוב".
צור שלום זו תחנת מעבר בדרך למעלה?
"אני מאמין שהעונה תבוא הפריצה שלי. עשיתי שינוי בחשיבה. אני מבלה פחות ועובד קשה יותר באימונים ובחדר כושר. במקביל אני עושה אימונים אישיים. אני מאמין שרק זאת הדרך להצליח. בלי קיצורי דרך. צריך לקחת הכל בפרופורציה ולחכות להזדמנות שתגיע".
מי המאמן שאתה יכול להגיד עליו שהוא בנה אותך?
"חזי סימן טוב שאימון אותי עוד בנוער של טירה. הוא נתן לי את החופש במגרש ואת השקט לעשות את הדברים שאני יודע. מי שבאמת נתן לי הכי הרבה זה יוסי עמר. למרות שהוא מאמן אותי רק חצי עונה, זה עשוי להישמע קצת לקקני אבל הוא הביא אותי מליגה ב' לקבוצה שהיית בסכנת ירידה, נתן לי את הבמה וכמעט סיימנו בפלייאוף העליון. יוסי זה אחד שאתן בשבילו את הנשמה על המגרש".
מטרות אישיות וקבוצתיות ?
"מבחינת הקבוצה זה להשאר בליגה ולעשות עונה טובה. שלי בתור שחקן זה לשחק כמה שיותר, לתת עונה טובה ובעזרת שם לעבור לליגה גבוהה יותר..."