חייט, אזולאי וסויסה עם צלחת האליפות

אם הייתם שואלים לפני שנתיים את רון חייט (24) מה החלום הגדול שלו בעתיד, אז סביר להניח שהוא היה עונה לכם מבלי לחשוב פעמיים: להיות כדורגלן בליגת העל.
אלא שבשנה האחרונה הכישרון הצעיר מעפולה חווה שתי טרגדיות נוראיות שגרמו למסלול חייו להשתנות בצורה חדה. בדצמבר אשתקד הוא איבד את אחיו הגדול, הכבאי דני חייט ז"ל שנספה באסון הכרמל, וחודשיים מאוחר יותר הוא עלה לכותרות שלא בנסיבות הרצויות, לאחר שנתן אגרוף לפניו של הקוון טארק כאעד במהלך המשחק מול דלית אל כרמל וכתוצאה מכך ספג עונש כבד מבית הדין של ההתאחדות לכדורגל-הרחקה לחצי שנה.

"אני מאוד מצטער על מה שעשיתי"

שני האירועים האלה שהתרחשו בסמיכות זמנים, לדבריו של כישרון העפולאי, גרמו לו לשנות כיוון בחיים ולהסתכל על הכדורגל בפרספקטיבה אחרת. "עד לפני שנה הכדורגל היה בראש מעייניי. ופתאום הכל השתנה והגלגל התהפך", אומר הכדורגלן העפולאי, שבזמן ריצוי עונש ההרחקה מהמגרשים, סיים בהצלחה את קורס הכבאים וכיום הוא ממשיך את דרכו של אחיו דני בתחנת הכיבוי בעפולה, "שלא כמו בעבר, כיום המקצוע שלי ככבאי זה במקום הראשון ורק לאחר מכן מגיע הכדורגל. מכורח הנסיבות סדרי העדיפויות שלי השתנו".
כשנשאל לגבי תקיפת השופט, הוא מיהר להביע חרטה ולהדגיש שגם הטרגדיה המשפחתית היא לא עילה מוצדקת למעשיו החמורים. "אני מאוד מצטער על מה שעשיתי", הוא מודה, "אני בחיים שלי לא קיבלתי כרטיס אדום עד למקרה הזה. זה לא אני וזה לא מתאים לאופי שלי. זה היה רגע שבו איבדתי את העשתונות ועשיתי טעות גדולה. שום דבר ואפילו הטרגדיה המשפחתית לא מצדיקה את מעשיי. מיד אחרי האירוע נפגשתי עם הקוון והתנצלתי בפניו".

כדורגל או קט-רגל? אותה הגברת בשינוי האדרת

מאז ההרחקה מהמגרשים חייט לא שב לכר הדשא וכאמור הוא עדיין ממתין להצעות, אבל בינתיים הוא ממשיך לככב בקבוצת הקט-רגל של תחנת כיבוי האש בעפולה ומאז הצטרפותו לקבוצה הוא לא מפסיק לקרוע רשתות. רק בשבוע האחרון הוא הניף שני גביעים, לאחר שזכה עם קבוצתו בגביע הנציב "בקט-רגל" של שירותי כיבוי וההצלה הארצי וגם בטורניר הליגה למקומות העבודה בקט-רגל של מועצת פועלי עפולה, שם הוא סיים כמלך השערים עם 24 כיבושים.
ואם זה לא מספיק, אז בשבוע הקרוב צפוי לו ולחבריו עוד גמר גביע, הפעם במסגרת ליגת הקט-רגל במגדל העמק. "קט-רגל זה אומנם לא כדורגל על דשא אבל כל עוד יש משחק עם כדור זה עושה לי טוב בלב וגורם לי לסיפוק אדיר", הוא אומר בחיוך, "כשהייתי ילד נהגתי לשחק עם החבר'ה בשכונה קט-רגל אבל בחמש השנים האחרונות כששיחקתי בבוגרים הפסקתי עם זה. בתקופה האחרונה חזרתי לשחק קט-רגל ואני מאוד נהנה מזה. מי שראה אותי משחק נורא התלהב ממני. אני חושב שהוכחתי לכולם שלא שכחתי לשחק ולכבוש שערים".


קרובים לזכייה בטריפל. קבוצת כיבוי אש עפולה.

בחודש הבא (24 לאוגוסט) ימריא חייט עם נבחרת הכבאים של ישראל וייצג את המדינה באולימפיאדת הכבאים שתיערך בניו-יורק. "אני מאוד מתרגש לקראת הנסיעה לניו-יורק", הוא מספר בהתרגשות, "זה כבוד גדול מאוד בשבילי. אני מקווה לייצג את המדינה ואת כוחות הכיבוי וההצלה של ישראל בצורה הכי מכובדת שיש. אני מקווה שגם משם נחזור עם הגביע".


"צובט לי בלב כשאני רואה לאן החברים שלי הגיעו ואיפה אני"

חייט, שבעבר נחשב להבטחה גדולה ופוטנציאל ענק ששיחק כבר בגיל 19 בקבוצת הבוגרים של נצרת עילית בליגה הלאומית, נשמע כמי שאיבד את האמון לגבי ההתקדמות שלו בכדורגל. "אני רק בן 24 אבל כבר מעכשיו אני מרגיש פספוס גדול בקריירה", הוא מודה בגלוי לב, "במשך השנים נתתי את כל כולי לכדורגל והלכתי לפי מה שכתוב בספר. קשה לי להצביע על גורם ספציפי שבגללו לא הגעתי לרמות הגבוהות. אני מניח שזה קשור לכמה סיבות ובעיקר למזל שלי. אני רואה את איתי שכטר ועומרי אלמקייס ששיחקו בעבר לצידי וכיום משחקים ברמות הגבוהות וזה צובט לי בלב".
בקרוב מאוד יסיים חייט את ריצוי עונש ההרחקה, אבל לא בטוח שיחזור כל כך מהר למגרשים. "אני מאוד מתגעגע לכדורגל", הוא אומר, "בשלב זה אני ממתין להצעות ומקווה שהדברים יסתדרו כמו שצריך ואמצא קבוצה שתהיה מוכנה לבוא לקראתי בנושא האימונים. מכיוון שיש התנגשות בין שעות האימונים למשמרות שלי בעבודה בכיבוי אש, מה שיוצר בעיה".

יש סיכוי שתחזור לשחק בעפולה?
"אני לא יודע. אם זה היה תלוי בי אז ברור שהייתי רוצה לקבל הזדמנות נוספת בעפולה. אבא שלי פנה לאחד מחברי ההנהלה בעפולה והוא הבטיח שידבר עם המאמן שווגר, אבל בינתיים אף אחד לא חזר אליי. אני לא רוצה להישמע ביקורתי אבל הייתי רוצה ומצפה מעפולה שיעריכו אותי ואת שאר שחקני הבית המקומיים טיפה יותר".