עד אותו היום מחנה יהודה היתה מקום שקט וקטן, אומנם לא פעם רגשו העיתונים והיללו את הקבוצה, אך זה עוד לא היה מושלם. מאותו רגע השקט נעלם והאנונימיות התפוגגה. אחרי שריקת הסיום תהפוך השכונה למרכז עלייה לרגל של אלפים ולא יהיה אדם אחד בעולם הספורט שלא יכיר אותו וישבח.

במשך שבוע מחנה יהודה כולה עמדה על רגליה, המתח הורגש בכל רחבי העיר. אוהדים התגודדו לפני ואחרי יום העבודה, טרם התפילות בבית כנסת ובשעות הצהריים. היה ברור לכולם שנקודה אחת מספיקה כדי לעשות היסטוריה ולעלות בפעם הראשונה בתולדות המועדון לליגה הבכירה. עם זאת היה חשש נוסף שאינו קשור לכדורגל - הפוליטיקה. באותם ימים קרה לא פעם שהחלטות שאינן קשורות לכדורגל היו אלה שהכריעו משחקים ומנעו מקבוצות לעלות ולרדת ליגה. ברור שקבוצת הפועל מחנה יהודה עם כח פוליטי זעום נמצאת בקבוצת הסיכון.
29 במאי, 1965 – בוקר ליום שבת וליום המשחק עצמו, כל תושבי מחנה יהודה, דתיים וחילונים כאחד, מתקבצים בבית הכנסת במטרה להקדיש את התפילה האחרונה לפני המשחק לקבוצה.
רחובות העיר היו מלאים באוהדים שעשו דרכם אל המגרש ושיירות של אלפים נהרו בדרכה הראשית של העיר. היה נדמה כי תושבי מחנה יהודה באותו יום הכפילו עצמם.
מגרש "הפועל" הלך והתמלא, שלל צבעים חצוצרות ושירים נשמעו, וכתובות עידוד נרשמו על קירות חדר ההלבשה, ובכל מקום שהיה ניתן. בשעה 16:00 ממש לפני המשחק נרשמו כ-6,000 צופים משולהבים ביציע. כעת נותר לחכות לגיבורים שיעלו אל כר הדשא ויתנו בתם התשעים דקות את האישור הסופי לצאת ולחגוג.
16 דקות בתוך המשחק, מי אם לא בני רצון מניף את רגלו וקובע 1-0 למחנה יהודה. הר הגעש מתפרץ בפעם הראשונה. שש דקות מאוחר יותר, האיש והאגדה זכריה רצאבי דוחק את הכדור פנימה ומעלה את המחנה ליתרון בטוח. למרות הפיגור המהיר והקהל הביתי שהיה באקסטזה שלא נראתה כדוגמתה, הפועל עכו היו רחוקים עוד מלוותר על המשחק ולהרים ידיים. עד הדקה ה75 שירי הילל לקבוצה ומקצבים תימניים נשמעו ללא הפסק מהיציעים, עד שפתאום דממה, הלם היכה במגרש. דדה אסיאג מצמק את התוצאה וקובע 2-1 כשנותרה עוד רבע שעה לסיום.
אפשר רק לשער מה עבר באותם רגעים על אוהדי המחנה כאשר קבוצתם לפתע ניסוגה אחורה ותסריט האימים נראה בהחלט אפשרי.
דקה 90, משה גאון, שופט המשחק, אחרי דקות קשות במיוחד שורק את שריקת הסיום המיוחלת, מחנה יהודה בליגה הלאומית! 11 הברזיליאנים עשו את זה, המתח והלחץ הוחלפו לדמעות אושר ושמחה, ופרץ רגשות משכר הציף את יציעי המגרש. בצד המגרש עמדה חבית יין שכל אוהד שחפץ הגיע ושתה, תזמורת מקומית נגנה ללא הפסק, ופקקי השמפניות המריאו שוב ושוב אל השמים. החגיגות לא תמו אחרי המשחק, ריקודים ושירים נכנסו אל תוך הלילה. מספרים שכל רכב שנכנס אל העיר חויב להיעצר, לרדת מהאוטו, לשתות כוס יין ולהמשיך בדרכו.
כך נשמע המנון האליפות:
"שמעו, שמעו נא, חבריה
מחנה יהודה אלופה
הרימו יין, נשתה לחיים
ויאללה יאללה יאללה – המחנה".



לאחר העלייה ההיסטורית לליגה הראשונה, זכו שחקני "המחנה" יהודה לשלל מחמאות מכל עבר, גם במשחקי האימון לפני פתיחת העונה השיגה הקבוצה תוצאות מרשימות. בין היתר המשחק מול נבחרת הנוער בו ניצו 2-1 או הניצחון המוחץ על בני יהודה 4-1.
3 שנים בילתה מחנה יהודה בליגה הבכירה, העונה הראשונה היתה המוצלחת ביותר. עד המחזור ה15 נרשמו לא מעט נצחונות ושערים, ומהמחזור ה15 הקבוצה החלה לאבד נקודות ומומנטום. את העונה הזו סיימה הקבוצה במקום ה8 והמכובד מאוד יחסית לקבוצה שעשתה בפעם הראשונה את צעדיה בליגה הבכירה.
בעונה שאחריה 66/7 החלו להיווצר סדקים, שחקנים נתפסו בהתבטאויות חמורות וכואבות נגד המועדון. בעקבות מצב זה חלו גם שינויים בהנהלה שגרמו זעזועים בקבוצה.
שני הסמלים הגדולים והפעילים הנצחיים - זכריה רצבי, ורופא אפסנאי מעסה נתן כובני, נשארו וניסו לרומם את מצב הרוח העגום שהחל מחלחל באיטיות בשחקנים. על אף כל אלה סיימה מחנה יהודה את העונה במקום ה9, אם כי באותה עונה לא נרשמו יורדות או עולות עקב פרוץ מלחמת ששת הימים שכפתה גיוסים של שחקנים ומנעה את מהלכה התקין של העונה.
עונת 67/8 היא גם עונת הפרידה של המחנה מהליגה הבכירה ותחילת ההידרדרות הכואבת עד לתחתית הכדורגל הישראלי. הפערים החברתיים והבעיות המנטאליות החלו להשפיע ולא ניתן היה להמשיך ולהסתיר זאת. בתום העונה ירדה הקבוצה חזרה ללאומית מהמקום ה-15 ובכך תם הסיפור המופלא על תהילה קצרה אך מרשימה, של קבוצה קטנה שריגשה אלפי אוהדים שוב ושוב הן בניצחונות והן בהפסדים.
כיום נמצאת מחנה יהודה בליגה ב' דרום א'. נראה שלא תקום יורשת לקבוצה ההיא בזמן הקרוב, ונראה שיקח עוד זמן עד שאלפי אוהדים יגיעו למגרש בכל שבת.
בינתיים, כל שנותר לילדים של שנות ה-60 הוא לחלום ולהתגעגע לימים ההם.


שחקני מחנה יהודה חוגגים בעונה שעברה. ישחזרו את ימי הזוהר?

תודה מיוחדת לד"ר אמנון מעבי שעזר, סיפר והקדיש מזמנו היקר למען הכנת הכתבה.
ד"ר מעבי שיחק בקבוצה הבוגרת בין השנים 1969-72 וכיום משמש כיו"ר עמותת נאמני הפועל מחנה יהודה.