את תואר מאמן העונה של דאבל פס לקח עובד לוי בהפרש של שברי אחוזים מחברו הטוב, חיים סירוטקין. השניים עשו דרך גדולה עם קבוצותיהם אך נתוני הפתיחה של לוי היו הרבה יותר גרועים ולכן גודל ההישג שלו. לא כל אחד יכול לקחת קבוצה שכמעט ירדה ליגה ולהפוך אותה לקבוצת צמרת לגיטימית ובתקציב מינימום.

רבים הרימו גבה כשבחרנו בעובד לוי למאמן העונה בדרום א' ולא בחיים סירוטקין, מאמן בית"ר כפ"ס. אמנם האחרון עשה עונה מדהימה עם בית"ר כפ"ס וסיים עם סטטיסטיקה נדירה ביותר אך כשבאים לשקול את נתוני הפתיחה של השניים אין ספק שהכף נוטה לזכותו של לוי.
אם רשותו של סירוטקין עמד תקציב כמעט בלתי מוגבל הרי ללוי בקושי היה תקציב לשרוד. אם לסירוטקין הייתה הפריבילגיה להביא כמעט כל שחקן שחפץ בו, הרי לוי היה צריך להסתמך על שחקני הבית ו"לגרד" כאלה שלא השתלבו בקבוצות אחרות. לרשותו של סירוטקין עמד מגרש אימונים בנוסף לאצטדיון, לרשותו של לוי, לפחות בתחילת העונה לא היה אפילו מגרש להתאמן עליו. סירוטקין היה צריך להתעסק נטו בכדורגל, לוי היה צריך לעסוק גם בפסיכולוגיה כדי לשמור על המרקם העדין של הסגל שלו. ועם כל זה הוא הביא את הקבוצה שלו שכמעט ירדה בעונה שעברה למקום החמישי המכובד. אז למישהו יש עוד ספקות?
אגב, פרט פיקנטי. לוי וסירוטקין עובדים יחד באותה המחלקה בעיריית ת"א. מה שהוליד את השאלה המתבקשת: הייתה בינכם שיחה על הבחירה?
"חיים הוא חבר כך שהנושא עלה. אני מפרגן לו. מדובר במאמן מקצועי ברמה מאד גבוהה. אני וחושב שהיה מגיע לו להיות מאמן העונה באותה מידה אך הבחירה הייתה שלכם. על כך אני מודה לכם".
למי שלא זוכר, עובד לוי הוזעק כחודש לפני סיומה של העונה שעברה (2009/10) בכדי לסייע לאורתודוכסים יפו לשרוד בליגה. ניצחון במשחק המכריע נגד הירידה על עוצמה חולון זיכה את המאמן בהרבה מניות אצל ראשי הקבוצה ולכן קיבל את המנדט לבנות את הקבוצה לעונה שחלפה.


ליקט שחקנים. נתנאל ששון בן אריה (צילום: בועז רביד)

"זה לא היה קל", משחזר לוי, "התחלנו בלי לדעת היכן נושבת הרוח. כל מה שרצינו הוא לשרוד בליגה. שמרתי את מי שיכולתי בכספת ואת היתר ליקטנו "על הדרך". כך הצטרפו אלינו הילדים, נתי ששון בן אריה, אדיר פרנג'י ודניאל לסרה שעשו את ההבדל לקראת סיום העונה".
אז לא היו לך הרבה אפשרויות לתמרן עם הסגל.
"זה בלשון המעטה. שיחקנו כל העונה עם שוער אחד, פארס משעל שעימו סיכמתי שייתן את מה שיוכל, לא ירד מן המגרש למרות גילו, 40. לא היה חלוץ מטרה. כל משחק הייתי צריך לתמרן ולאלתר ולדאוג שלא יקבלו אדומים או יפצעו".
היעדר מגרש ביתי השפיע ?
"וודאי. אתה יודע מה זה להתאמן שלושה חודשים באזור, לאור נרות על חצי מגרש. זה מה שהיה פנוי. במשחקי הליגה ניסינו להחליף ביתיות ואחרי זה התחלנו לנדוד: אזור, בית דגן, אפילו עד ג'לג'וליה הגענו כדי לארח. לך תשמור בתנאים כאלה על שחקנים".
והדברים בכל זאת התחברו.
"להפתעתי כן. הצלחתי לתמרן בית הטיפות ולשמור על המרקם העדין של הסגל. לא יכולתי להרשות לעצמי שמישהו יברח. כך מצאתי את עצמי מושיב שחקנים על הספסל כדי שלא יעלה להם השתן לראש אחרי משחקים טובים. אני מצדיע להם על הסבלנות ולהנהלה בראשותם של ראמי ודויד מנצור שנתנו את השקט מאחור".
היית הרבה יותר ממאמן.
"נכון. כל אחד הביא את המטען שלו מהבית ועם זה הייתי חייב להתמודד. לא אחת מצאתי את עצמי מתפקד כפסיכולוג. עשיתי הרבה שיחות נפש עם שחקנים רק בכדי להשאיר אותם במסגרת. הלוא אף אחד מהם לא היה מחויב".

נאלץ לאלתר. לוי מעביר תדריך תחת כיפת השמים (צילום: אלון יהודיוף)

היו רגעי משבר ?
"בהחלט. הרגע הכי משמעותי היה אחרי ההפסד לכפ"ס 7:3. במחצית שפיגרנו 6:0 כבר חשבתי לשים את המפתחות. עצרתי את עצמי וחיכיתי לסיום המשחק, אחרי כן דחיתי את ההודעה ליום ראשון. בסוף נשארתי מתוך מחויבות למועדון ולאנשים שבו".
ניצחתם את אזור פעמיים, את כפר קאסם פעם אחת ועמדתם יפה מול מחנה יהודה בשלושת המפגשים. הייתם ראויים למקום החמישי ?
"כל הקבוצות שדורגו מעלינו היו עם סגלים טובים יותר ותקציבים גדולים יותר. למרות שתקציב זה לא הכל בכדורגל אבל הוא יכול לעזור לך להביא את הערך המוסף לקבוצה. לנו לא היה את זה. אני שמח שהיינו כל העונה בחלק העליון, אני חושב שזה יצר את השקט והביא את הכיף לשחק".
עונה הבאה ?
"הנתיב ברור. טוב לי באורתודוכסים ולמרות שלא ישבתי עם ההנהלה, הכיוון שאשאר עוד עונה. מבחינת שחקנים, נסתמך כנראה על אותה דרך. אלה שפניתי אליהם דיברו גבוהה מבחינת שכר ורואים את ליגה ב' כליגה נחותה. נמתין להתפתחויות".
עובד לוי ברמה האישית ?
"אני בן 52 ומאמן חצי מהחיים שלי. כדי להתקדם צריך סוכן וקשרים. לי אין את שניהם ולכן כנראה שאיחרתי את הרכבת. טוב לי ככה אם כי, במידה ותבוא הצעה טובה, לא נפסול".