הרבה זמן חיכה אדיר שמעון למישהו שיוציא ממנו את מה שהיה לו בבטן. למעשה ראיון שהיה סוג של מונולוג. את השאלות הכנסתי אחר כך. מהחתימה שלא יצאה לפועל בבית"ר ירושלים, דרך הפציעה הקשה והשיקום, עד לימים אלה בהם הוא תומך באביו החולה ("אם היית לידי, הייתי מזיל דמעה"). בחור עם כוח רצון אדיר.

הוא נחשב לאחר השחקנים היותר שקטים בליגה א' ¬ אך מתחת לאותו שקט מסתתרת סערה גדולה המתחוללת בחייו בימים אלה. אביו שהיה צמוד אליו לכל אורך הקריירה, חלה ובכדי להיות לצידו החליט שמעון לנטוש את הכל כולל את מקום עבודתו. "אני מאד קשור לאבא שלי והוא אלי. הוא מלווה את הקריירה שלי מגיל אפס ומעורב בכל מהלך. אני איתו עד שיתבהר המצב".
מבט לרזומה של השחקן מגלה עבר מאד עשיר. כתושב מושב ירדנה בעמק בית שאן החל את הדרך שלו בכדורגל במחלקת הנוער של הפועל בית שאן. משם הגיע לנבחרת ישראל לתקופה קצרה. זה הביא אותו לקבוצת הנוער של בית"ר ירושלים. רק חוסר מזל ושיקולים לא מקצועיים גרמו לו להפסיד רכישה וחוזה ל 5 שנים כשהמאמן דאז, אלי אוחנה העדיף על פניו את אלירן דנין. באותה תקופה שיחק מגן שמאלי. משם החלה ההידרדרות.
"הייתי לקראת שחרור מהצבא" נזכר שמעון, "והייתי צריך ללכת להיבחן בקבוצות מהליגה הלאומית. מלחמת לבנון השנייה שיבשה לי את היציאות מהבסיס. בינתיים הסגלים נסגרו וכל מה שנשאר זה לרדת לליגה א".
שם הכיר את צחי טיאר שאימן אז בעפולה. המאמן לקח אותו תחת חסותו לכל מקום שהלך. "המשכתי עם צחי להפועל הרצליה. נתנו עונה מדהימה עם תקציב של 150 אלף שקל. הצגנו כדורגל משובח וסיימנו במקום הרביעי. ברמה האישית הרווחתי עוד תפקיד מרכזי – בלם".
עונה לאחר מכן הלך עם טיאר לטבריה במטרה לעלות ליגה. כאן שוב בגד בו מזלו. "במחזור החמישי החלקתי על מדרגת בטון שהייתה צמודה למגרש. קרעתי קרע מלא של הרצועה הצולבת, מניסקוס, מה שגמר לי את העונה".
רבים היו מרימים ידיים ופורשים אך לא שמעון. "אנשים כבר הכריזו עלי כאחד שפרש ולא נתנו לי שום סיכוי אך עם עבודה קשה והשקעה כספית גדולה הצלחתי לחזור לשחק".

שיקולים לא מקצועיים. שמעון במדי בית"ר ירושלים

הוא שכר את שרותיו של פיזיותרפיסט בני יהודה, נמרוד מאהלר, נסע בכל שבוע מביתו למכון מאוחדת ספורט שבאצטדיון רמת גן ואט אט הצליח להשתקם. "כבר הייתי כשיר לשחק אבל עדיין עם סיכון מאוד גבוה, בעיקר פסיכולוגי כך שהשיקום היה צריך להימשך".
את ההמשך מרגיש שמעון כי הוא חייב לאיש אחד: אילון שווגר, אז (וגם היום) מאמן הפועל עפולה. "אילון שמע על הפציעה שלי, פנה אלי בפגרה והחל לעבוד איתי מהאימון הראשון עד שבוע לפני הליגה. אז התברר כי לעפולה יש תקציב מאד נמוך ואם נחבר לזה את המצב בו נמצאתי, ההצעה שקיבלתי מהם הייתה נמוכה. אפילו שחקן נוער לא מקבל שכר כזה נמוך".
בטבריה עטו על המציאה והחליטו להחזיר את שמעון לשורותיה. "מאיר ארמה עזר לי ונתן לי אפשרות לחזור. הייתה עונת שיקום טובה וסולידית".
העונה חזרת בגדול.
"החלטתי לקחת על עצמי אתגר וללכת לשחק בפעם הראשונה בקריירה במגזר".
למה דווקא לבני טייבה בדרום ?
"הגעתי בהמלצת יוסי איטח שהוא במקרה גם שכן שלי. ידעתי שזה מקום חם עם פוטנציאל וקהל מדהים".
מה לא הלך שם?
"פתחנו דווקא בסדר ואת הנקודות הראשונות השגנו כשכבשתי בבעיטה חופשית. ניצחנו את קרית גת וחשבנו שאנחנו יוצאים לדרך חדשה. אך שוב המזל הרע הגיע, אמנם לא באופן אישי. איטח שבר את רגלו מה שחייב את החלפת המאמן. בעקיפין זה החליש את המעמד שלי. לא בגלל יכולת מקצועית אלא בגלל המצב הכלכלי של הקבוצה. קיבלתי רכב ודלק ונשארתי עם עוד שחקן אחד מהצפון. זה חייב שחרור מיידי".

פעם ראשונה בקריירה במגזר. אדיר שמעון (בירוק)

משם הלכת לכפר קרע ואחרי זה למכבי כפר קנא. שלוש קבוצות בעונה. לא מזיק לקריירה ?
"אחרי שעזבתי את טייבה הייתי מוצף פניות מליגה א' צפון ובמיוחד מקבוצות המגזר שהכירו אותי דרך טייבה. המעבר לכפר קרע היה טעות אבל לשמחתי תיקנתי. שיחקתי שם רק שני משחקים. דווקא מקום טוב עם אנשים חמים אך הבנתי שאין יותר מדי סיכוי להישאר אז ביקשתי לעזוב. מכבי כפר קנא שהתעניינו בי לאחר שעזבתי את טייבה מייד פנו אלי ורצו שאבוא כדי לעזור להם לשרוד בליגה".
שוב קבוצת תחתית ?
"הייתה לי הצעה טובה אז לקחתי הימור וחתמתי. שם עליתי לקישור לעוד תפקיד חדש שבסופו של דבר היה בינגו עבורי ועבור המאמן, פתיח עבאס שנתן בי את האימון. שלושה שערים מכריעים שלי בדרבי נגד האקסית ועוד שער שוויון בפנדל בדקה ה-90 בתיקו 2:2 בחדרה השאירו אותנו בליגה רשמית. סיום מתוק לעונה ארוכה, קשה ורבת תהפוכות".
אתה קבוע עם הספרה 3, מדוע ?
"זה מספר שעליתי איתו לבוגרים של בית"ר אז המשכתי איתו בכל הקבוצות. בקנא החולצה הזאת הייתה קרועה ולפי אמונה העדפתי להחליף כי פחדתי מעין הרע..."
בוא נדבר קצת על אבא שלך. יש לך קשר חזק מאד איתו
"נכון והרבה מאוד שחקנים ששיחקו איתי יודעים כמה הוא היה מעורב בכל הקריירה שלי. כבן יחיד בין 4 אחיות הוא תמיד היה צמוד אלי. הצלחתי להגשים לו חלום אחד כשראה אותי בקבוצת נעוריו, בית"ר. אף אחד לא האמין שאני יעלה לבוגרים ואשחק במשחק ליגה שם. הוא היה מאוד גאה בי. בגלל הצניעות וטוב הלב שלו לא התקדמתי ואני לא מאשים אותו על כך. כי זה הוא".
המחלה של אבא כרגע מעסיקה אותך לחלוטין? יש מחשבות על העונה הבאה ?
"פניות והצעות יש בעיקר מקבוצות ליגות נמוכות שרוצות לעלות. כרגע אני לא חושב על כלום. אני רוצה להיות לצידו של אבא עד שיתבהר המצב. עזבתי את העבודה בגלל זה, מה שפגע לי במצב הכלכלי. אני מקווה שתהיה לי האפשרות להשלים את זה עם הצעה מקבוצה כזואו אחרת בבוא הזמן".
אתה מכוון יותר גבוה בעתיד ?
"אני לא בונה על ליגה לאומית כי אני לא אותו שחקן שהייתי לפני הפציעה. למרות שהרמה שם לא מי יודע כמה. אני יהיה בן 26 בעוד חודשיים ואני בהחלט חושב על העתיד שלי. בליגות הנמוכות אני מוכר יותר ומבוקש יותר כך שגם מבחינה כלכלית זה משתלם יותר. אני מאוד חרוץ ולא מלאה שישבו כל היום בבית או בבתי קפה ויחכו לאימון גם אם המשכורת מהכדורגל מספיקה".