אתמול הייתה זו רק הפעם השנייה שהייתי במשחק של מכבי יפו, מאז שהוקמה. מודה ומתוודה - ההפסד כולו שלי. אתמול ראיתי תצוגת עידוד נדירה במחוזותינו. כזו שחצתה את מחסום הגילים, העדות (מי אמר שיפו זה רק בולגרים?) והמעמדות. אתמול יותר מ-2,000 איש היו שווים. הם היו אוהדי מכבי יפו. צפו במתאבן מהחגיגה

כבר מחוץ לאצטדיון מכבי נתניה ניתן היה לחוש באווירה. שלושת רבעי שעה לפני המשחק, הרחובות הצדדיים מפוצצים במכוניות עם צעיפי מכבי יפו, רעש התופים כבר מרעיד את השכנים המסכנים (איך הם הסכימו בכלל לחיות כאן?) ובחוץ מוכרים בורקס עם כוס לימונדה. המוכר כמובן, מדבר בולגרית.
בכניסה ליציע זה היכה בי. 25 דקות לפני פתיחת המשחק, הגרונות כבר ניחרים. אוהדים מגיל 8 עד 80 מעודדים במלוא גרונם את השחקנים וזה רק החימום.
הצעירים (והמשוגעים..) יותר התרכזו ליד התופים, המבוגרים יותר הלכו קצת הצידה. זה לא הפריע להם לשיר כשהיה צריך. הייתה שם אהבה בלתי מסויגת לקבוצה. הבנתי (קצת) מה זה להיות אוהד של מכבי יפו)

הצעירים התרכזו ליד התופים. אוהדי יפו (צילום: גיא גולדפרב)
חמש דקות לפני החלה בניית המתח. המתופפים נתנו קצב אחיד, בהמתנה לכניסה של השחקנים. אוהד שצבע את כל ראשו כחול הורה לכולם להמתין עד לעלייה של השחקנים. כמה התבלבלו כשהספסל עלה. מייד השתיקו אותם "עוד מעט". ואז עלו השחקנים והטירוף החל.

כולם שווים. המבוגרים יותר בשוליים (צילום: גיא גולדפרב)
2,000 גרונות שרו "הבאנו יפו עליכם". חלקם ההפנו מבטם לאוהדי גלבוע שגם הם הביאו כמות נכבדה ביחס אליהם (כ-300), אם כי אלה התרכזו יותר בלקלל את יפו מאשר בלעודד את שחקניהם.
כמה דקות של מלחמה פסיכולוגית והחלפת "ברכות" הדדית בין המחנות הסתיימו כשהמשחק החל.
למרות כל זאת, עדיין חסרה לנו הישראלים, תרבות עידוד. שכלא בדומה לאירופאים יש לנו הרבה דקות מתות. כשהמשחק משעמם או שהקבוצה בפיגור. ליפואים היו כמה דקות כאלה. בדקה ה-20 בערך נשמעו רק התופים והקומץ שלידם. אולם החום השפיע.

התעייפו בסביבות הדקה ה-20. אוהדי יפו לפני המשחק (צילום: גיא גולדפרב)
בדקה ה-37 היה זה תורם של אלה של גלבוע לחגוג. אבי דנן הרשית והחגיגה שם החלה. עד למחצית הם לא התעייפו, אוהדי יפו קצת. הם ידעו כי הם שומרים את הכוחות למהפך של המחצית השנייה.
בדקה ה-48 הלם. בוחבוט מסמן לפנדל לזכות גלבוע. שנייה אחרי זה יש ריח של מהפך. בובחוט מבטל את הפסיקה שלו (חד משמעי - לא היה פנדל). אוהדי יפו מרגישים שהשוו ל-1:1.
דקה 51 התפוצץ הר הגעש בפעם הראשונה. יאיר כהן-צדק מרשית בבעיטה חופשית. אוהדי יפו באקסטזה.
בהמשך באה רגיעה מסוימת נוספת. היו אלה הדקות של גלבוע שכבעט כבשה. היה דומה שכולם כבר משלימים עם הארכה של 30 דקות. ביפו זכרו את אילת ומלאכי. דקה 86 הטירוף בעיצומו. בני שרקט מוציא בעיטה לא חזקה אך מדויקת לשער של עומרי אלון.
מה אגיד לכם, היציע מתחת לרגלי רעד. חוויה כמו שזו הרגשתי רק בגמר הגביע ב-2004 בין בני סכנין להפועל חיפה.
מכאן והלאה אף אחד כבר לא שותק. חטארי עושה 1:3, בחבוט שורק לסיום והחגיגות רק מתחילות. שחקני יפו פוצחים בריקוד ליד היציע. הם אוהבים את האוהדים ואלה אותם. כולם מתחבקים עם כולם. זקנים, צעירים, ילדים, אשכנזים, ספרדים ושרים: ,איך זה לקבל שלוש" לעבר אוהדי גלבוע .

איך זה לקבל שלוש? בויטר חוגג (צילום: גיא גולדפרב)
בויטר פורץ ליציע, גונב שני דגלים וחוזר למגרש לחגוג, סקחפי מתנשק. הזיעה ניגרת אך למי אכפת? זה היום שלהם.
לא יודע מי מכם מכיר את האמרה של הנשיא האמריקאי, ג'ון קנדי כשביקר בגרמניה: "אני ברלינאי". אתמול אני הייתי יפואי.
אמרו לי שאוהדי קטמון נאמנים לא פחות ומעודדים יותר - לא ראיתי אותם. מבטיח שבעונה הבאה אגיע.

כולם התחבקו עם כולם. אמיר סקחפי (צילום: גיא גולדפרב)


צפו בתצוגת עידוד של אוהדי יפו (צילום: גיא גולדפרב)


צפו בתקציר המשחק ובחגיגות אוהדי יפו באדיבות מוני ורסנו