לאחר שני שלבים מתישים מתייצבות שתי הקבוצות הכי טובות בליגה א' (אחרי העולות) למשחק על הזכות לשחק על העלייה. ללא מחנות אוהדים יריבים, משקעים היסטוריים ורגשות נקמה יעלו מחר מכבי יפו ואסי גלבוע למפגש כדורגל נטו. האם בסופו ניתן יהיה סוף סוף לקבוע איזה מחוז טוב יותר, צפון או דרום? כנראה שלא

סוף סוף יש לנו משחק כדורגל נטו. אחרי עונה שלמה ושני שלבי פלייאוף יש לנו משחק שהוא לא דרבי, אין בו שנאה בין מחנות אוהדים ולא יריבות היסטורית – משחק בין שתי קבוצות שבסך הכל רוצות שרוצות להמשיך את החלום ולקבל סיכוי ריאלי להעפיל לליגה הלאומית. אם תסתכלו לאורך כל העונה ועם כל הכבוד לקבוצות האחרות, מדובר בשתיים שהן הכי ראויות להיות במעמד המכובד.
קשה מאד להשוות בין ליגה א' צפון לדרום מבחינת רמת הכדורגל. יש כאלה הטוענים כי הצפון טוב יותר ומביאים לראייה את העובדה שבמפגשי הגביע בעונות האחרונות יש שליטה ברורה של הצפוניות.
אפילו מכבי יפו הודחה ע"י מכבי טמרה, קבוצה בינונית מאד במונחים של ליגה א' צפון אך חשוב לזכור שבאותה התקופה היפואים היו בשיא המשבר שלהם. דוגמאות נוספות: עפולה הדיחה את יבנה, הפועל ירושלים בשיא כוחה ירקה דם עד שעברה את כרמיאל/צפת בהארכה ובעונה שעברה אותה כרמיאל/צפת עברה את עמישב מצד שני, אסור לשכוח שהקבוצה מהליגות הנמוכות שהגיעה הכי רחוק בגביע בשנים האחרונות הייתה אותה מכבי יפו.
בקיצור, לא מאמין שיש מישהו שיוכל גם אחרי המשחק הזה לקבוע איזה מחוז טוב יותר.
ולהשוואה בין הקבוצות:
מקצועית אני כמעט ולא מכיר את הקבוצות. חוץ מזה, אני טוען שלמשחק יחיד יש משתנים רבים שצצים תוך כדי ולכן את ההשוואה שלי אעשה דרך הסטטיסטיקה והפסיכולוגיה.
ברור כי שתיהן מגיעות מאד בטוחות בעצמן.
גלבוע עברה בשלב הראשון את עירוני טבריה מצורה מרשימה מאד (1:4) ובשני את היריבה המרה, הפועל עפולה. מכבי יפו עשתה דרך יותר מרשימה עם שני ניצחונות חוץ בשניים מהמגרשים הכי קשים בליגה א' דרום: קרית מלאכי ואילת. מיותר לציין כי שתי היריבות דורגו בתום הליגה הסדירה מעליה. במקטע הזה: יתרון קל מאד ליפו.

הדיחו את היריבה המרה. שחקני גלבוע לאחר הניצחון על עפולה (צילום: יניב ליכט)
במישור פסיכולוגי אחר יש ליפו יתרון ברור: האוהדים. לאורכה של כל העונה רשמו אלה מספרים יוצאי דופן אפילו במשחקי החוץ. עד אילת הגיעו 200. אצל גלבוע בימים הטובים לא הגיעו יותר מ-100. רק בפלייאוף ראינו מספרים משמעותיים יותר. למרות שלפעמים אומרים שהאיכות עולה על הכמות כאן אין ספק לרגע. הקהל של יפו תומך בקבוצה באופן בלתי מסויג ומעורב (אך נוטה להעביר לפעמים גם ביקורת שאינה משתמעת לשני פנים...). רובו מורכב מכאלה שגדלו על ברכי ההיסטוריה של הקבוצה המיתולוגית. לזה של גלבוע, אין הרבה היסטוריה. ציינתי בעבר כי מדובר בגרעין חדש של אוהדים מקומיים ולכן הוא פחות מזוהה עם הקבוצה. יתרון ברור מאד ליפו.
יש כמובן את המומנטום. יפו נמצאת במומנטום אדיר. לעבור שני משחקי חוץ קשים בהם גם חזרה מפיגור מראה על חוסן מנטאלי. מעבר לכך בליגה, היו שלושה משחקים נוספים בהם חזרה מפיגור וניצחה. פעם נגד אותה אילת באותו מגרש ופעמיים נוספות נגד כפר שלם. מנגד, רק פעם אחת היא איבדה יתרון בן שני שערים וגם הוא היה לתיקו, 2:2 מול מכבי יבנה.
אסי גלבוע לעומתה, בכל המשחקים בהם פיגרה במהלך העונה - היא לא ניצחה. לא רק זאת, ב-5 משחקים היא גם איבדה יתרון. השיא היה מול קרית אתא שם איבדה יתרון 0:2 ונוצחה 3:2. יתרון מנטאלי נוסף ליפו.
מבחינת מספרים אלה של גלבוע מרשימים יותר. 57 שערים שהבקיעה ב-32 משחקים מדברים בעד עצמם. אלה מתחלקים בין 13 שחקנים. יפו כבשה 42 שערים שמתחלקים בין 17 שחקנים. את החלוקה אפשר להסביר בעובדה שההרכב של גלבוע היה הרבה יותר יציב לאורך כל העונה.

תמיכה בלתי מסוייגת בקבוצה. אוהדי מכבי יפו (צילום: רועי אסרף)
בספיגות, המספרים פחות או יותר זהים. 24 שערי חובה ליפו, 26 לגלבוע אך מאחריהם מסתתר נתון מעניין. גלבוע ספגה רביעייה אחת ושתי שלישיות. יפו ספגה לכל היותר שני שערים למשחק וזה קרה 6 פעמים בלבד.
לסיכום: מנטאלית אמור להיות יתרון ברור מאד ליפו, סטטיסטית יתרון מזערי ביותר לגלבוע. למרות כל זאת, מדובר במשחק אחד שבו הכל יכול להיות. כרטיס אדום לכאן או לכאן ישנה את מאזן הכוחות.
המום שלי אומר 0:2 ומעלה ליפו, יכול להיות גם 1:2 ואפילו 2:2 בתום 90 דקות. בסתר ליבי אני חותם גם על 4:4 מלהיב. מה שחשוב הוא שהמנצחת תעפיל לליגה הלאומית כי יהיה מגיע לה.