גם השידור הישיר באתר ערוץ 5 לא הרתיע את אוהדי קטמון. כבר בדרכי מן המרכז לעבר טדי אפשר היה לראות את שיירות המכוניות הצבועות באדום בשער הגיא בדרכם לטדי. כולם רצו להיות חלק מההיסטוריה. גם לעלות ולגם לנצח את שעריים השנואה שעד היום זוכרים לה את הפנצ'ר של 87.
כפי שציינתי בכתבה של לקראת המשחק בקבוצה לא חשבו על שום דבר אחר מלבד ניצחון. אחרי שתי תוצאות התיקו ידעו כולם כי עוד משחק ללא ניצחון יכניס את המערכת ללחץ מיותר.
שעריים מצידה הגיעה מאד רגועה בידיעה שאין לה מה להפסיד. המקום השני הובטח מעשית עוד לפני המשחק אך מצד שני לא ממש רצתה לשמש כתפאורה. כ-30 אוהדים הגיעו במטרה לתמוך בקבוצתם ואולי לצאת עם נס ביד.
המשחק נפתח בקצב מצוין וכבר בדקה השנייה בעט שי אהרון כדור מ-20 מטרים מעל שער היריבה. חמש דקות מאוחר יותר נכנס טדי להלם מוחלט. יוסי אבולפיה ביצע עבירה 20 מטרים מהשער. שובל פיילר סובב את הכדור לתוך הרחבה, ארז ירימי נגע בו קלות עם הראש מה שבלבל את השוער, עמית שמש שהשמיט הישר לרגליו של מוסא בן חיים שכבש מקרוב. אופיר קורץ נראה על הספסל קרוב להתקף לב. היו כאלה שסיפרו אחרי המשחק שהיה גם קרוב לסף דמעות. התסריט שעבר אצל כולם הוא כיצד עונה שלמה יורדת לטמיון. אפילו האוהדים החלו לדבר על כמה אפשר להיות לוזרים ועל זה ששוב הם יורקים לבאר.
אך לשחקן אחד היו תוכניות אחרות: כפיר מלול. החלוץ שבקדנציה הקודמת שלו בקבוצה בליגה א' לא הסתדר, בלשון המעטה עם האוהדים הוכיח שהוא חלוץ ענק וקר רוח. בדקה ה-26 החליף מסירות עם שרון סבג ומבלי לעצור סובב את הכדור באלגנטיות לפינה הימנית של השוער האורח, חן ברקוביץ'. 1:1 והקהל באקסטאזה.
השער עורר את קטמון שלא רצתה לקלק את האווירה. בדקה ה-30 הגביה מלול קרן, הגנת שעריים הרחיקה רק עד למאהר אלחמדדה שמ-16 מטרים בעט כדור שפגע בקורה, התגלגל על הקו השער והורחק. קטמון המשיכה לתקוף ובדקה ה-36 סובב שי אהרון כדור חופשי מ-20 מט אך שוער שעריים הצליח לקלוט. עד למחצית נרגע מעט המשחק ושעריים ירדה להפסקה עם הרבה תחושה כי השד אינו נורא כ"כ.

 אוהדי קטמון אמש באיצטדיון טדי. סיבה טובה לשמוח אחרי עליה שנייה רצופה של הקבוצה המתקמבקת.
במחצית השנייה המשיכה קטמון ללחוץ תוך שהיא מנצלת את הכושר הגופני העדיף של שחקניה. בדקה ה-60 היא הייתה קרובה לשער נוסף. אהרון הגביה מאגף ימין כדור לעברו של כפיר מלול שהסתנן בין שני בלמי שעריים ובעט מ-10 מטרים מעל השער.
בדקה ה-70 ביצע ליאור זדה חילוף התקפי כשהכניס את אורי וורנר שחזר מפציעה. חמש דקות מאוחר יותר ניתן האות לחגיגות הגדולות. עדי מרציאנו חילץ כדור, העביר לוורנר שפרץ מאגף שמאל, הגביה לרחבה, בלם שעריים, בר פדלון טעה בהרחקה והכדור הטועה הגיע למלול שבקור רוח מדהים כבש בקלילות, 2:1 לקטמון. השמפניות כבר התחילו לעוף באוויר ואפילו שחקני שעריים הפסיקו להאמין כי הם יכולים לחזור מזה.
קטמון חיפשה לסגור עניין ובדקה ה-88 נסגר המשחק. מהאר אלחממדה מסר לעדי מרציאנו שבכדור עומק אדיר השאיר את כפיר מלול מול שער חשוף וזה מ-5 מטרים כבש בקלילות ורץ לחגוג עם חבריו. אפילו הספסל שהיה מתוח ומאופק הרשה לעצמו להשתולל בטירוף.
שריקת הסיום שלחה את כולם לחגיגות שהחלו על כר הדשא, המשיכו בחדרי ההלבשה והסתיימו בשעות הקטנות של הלילה במועדון מקומי יחד עם כ-300 אוהדים שהיו בטירוף ושרו לכל שחקן בנפרד.
אין ספק כי כעת מתחילה העבודה האמיתית של הקבוצה לקראת העונה הבאה. בשלב ראשון יצטרכו שם לשים קץ לשמועות ולהחליט מי יאמן בליגה א' ולאחר מכן להתחיל ולבנות סגל. התקציב המשוערך צפוי לעמוד על כ-2 מיליון ₪, סכום בהחלט יוצא דופן לליגה א'.
ראשון המגיבים היה כמובן המאמן, ליאור זדה: "השחקנים הוכיחו היום שהם גברים. אני מאושר כי יש פה חבורה של ווינרים שידעו לחזור מפיגור. מגיע לכל הצוות המקצועי. זו העלייה הכי גדולה והכי מרגשת שלי מבין 3 העליות".
שי אהרון: "רגע מרגש וגדול. למרות זאת הלב שלי לא שלם. אני חושב שזה הזמן לקבוצה אדומה אחת גדולה בירושלים". איש המשחק, כפיר מלול: "הרגע הכי גדול בקריירה שלי עד עכשיו. יש לנו אחלה קהל. אני מאוד רוצה להישאר עונה נוספת במועדון הזה".
אמיר גולה: "לא ציפיתי שאחרי שש שנים שלא שיחקתי אחזור ואעלה פעמיים ליגה. אני כולי מתרגש. לא יודע מה יהיה איתי בשנה הבא אם אני אשאר כשחקן או לא. מה שבטוח הוא שבקטמון אני אשאר".
יוסי אבולפיה שעלה עם הפועל ירושלים לפני שלוש שנים מהארצית: "עליתי גם עם הפועל אבל זו העלייה הכי מרגשת".