הפועל קרית שמונה זכתה באליפות ב-2012, הפועל נוף הגליל (בגלגולה כנצרת עלית) הייתה בליגת העל עונתיים לפני 15 שנה ויתכן ותגיע לשם בסוף העונה, עפולה תקעה יתד בליגה הלאומית, עכו בילתה כמה שנים בליגת העל, בטח סכנין. גם אשקלון הגיעה כבר שלוש פעמים לליגת העל ורק הפועל דימונה לא מצליחה לשרוד בליגה א'. לא על, לא לאומית - בליגה א'

אתה שואל את עצמך למה. מה בעצם ההבדל בין דימונה לנוף הגליל? גם אם לצפונבונים שבינינו, דימונה היא רק תחנה בדרך לאילת, ויש היאמרו חור, בשביל אנשים כמו דודו דותן ז"ל, דידי הררי, אופירה אסיאג או לוסי אהריש, שלא לדבר על יוסי בניון - זה היה הבית.

אבל זה לא חייב להיות ככה. הפועל דימונה, שכבר שיחקה בליגה השנייה בימים שגבי פרץ היה מחור רשתות ודודו בניון - כן, האבא של - היה מוציא אאוטים מקצה אחד לקצה השני, הייתה צריכה להגיע רחוק יותר, מגיע לה יותר. אתה מסתכל על מחלקת הנוער. 6 קבוצות, יותר ממועדונים אחרים בליגה שנמצאים במרכז הארץ, אבל כולן קבוצות ליגה מחוזית ואפילו לא הבכירות שבהן.

בהרכב הקבוצה, במשחק האחרון מול ירמיהו חולון (0-0) עלו 7 שחקנים יוצאי הפועל ב"ש, שלושה שחקנים יוצאי מכבי ב"ש ושחקן אחד יוצא בית"ר ירושלים שבכלל הגיע מהמכללות. מהספסל עלו יוצאי הפועל ב"ש והפועל ירושלים. אף אחד לא התחנך ספורטיבית בהפועל דימונה ואם כן התחנך, נחטף מהר לעיר הגדולה, זו שרוביק דנילוביץ' מנהל אותה.

זו לא קבוצה מבוגרת אבל גם לא צעירה מדי. שחקנים הגיעו לשחק בדימונה אחרי כברת דרך. חלקם שבעים, חלקם מעבר לשיא, חלקם ישמחו לקבל שכר גלובאלי, בלי פרמיות, בין אם הם משחקים, יושבים על הספסל, בחל"ת או סתם.

אין לדימונה סגל רע. קחו את נועם דיעי, רק בן 21, לפני כמה שנים היה בנבחרת הנוער עם אילון אלמוג, ירדן שועה, עדן קארצב, רז שלמה, יונס מלדה והגדול שבהם - מנור סולומון. הוא ישב על הספסל במשחק האליפות של הפועל ב"ש בעונת 2016/17. במשחק הזה שיחקו יונתן אליאס והשוער גל נבון שנכנס לדקות האחרונות במקום גיא חיימוב. יש פה שחקני נבחרת נוער לשעבר - רפי עמוס היה בנבחרת הנוער הכי גדולה שהייתה פה - ובכל זאת, מקום שביעי בבית א', 5 נקודות מ-6 משחקים, מרחק של הפסד מהפועל אזור האחרונה.

משהו פה משובש להפליא. אפשר להיות קבוצת בת של הפועל ב"ש או עיר מפלט ליוצאי הקבוצה, אבל זה לא מספיק. למה בן תורג'מן משחק באדומים אשדוד ולא בהפועל דימונה? הרי המרחק מבאר שבע קצר מהמרחק של באר שבע מאשדוד. זו לא רק שאלה של כסף, זו גם שאלה של תשתית, ניהול, תדמית ואופק.

הפועל דימונה צריכה לגדל חומר מקומי ולעצור אותו בשער היציאה מהעיר. אבל לעשות זאת עם חוזים ארוכי טווח, שכר שלא יקפח אותם לעומת שחקני הרכש, הבטחה שיגיעו בסוף לאן שהם שואפים ושיקדמו את המועדון שלהם. קודם כל חשוב שהקבוצות המקומיות יהיו בליגות בכירות יותר. דימונה חייבת להביא אנשי מקצוע טובים למחלקת הנוער (זה המפתח בכל מקום) שיעיפו אותה לפחות לליגה לאומית, בכל שנתון. היא צריכה להקים מסגרת תחרותית גם לילדי בית הספר לכדורגל. כן, הסעות זה לא עניין זול, ולהורים לא תמיד יש את האפשרות, אבל זו השקעה לטווח ארוך.

דימונה חייבת להביא במקביל ממרכז הארץ שחקנים שיקפיצו אותה בכמה דרגות, אבל לא חייבים לשפוך עליהם טונות של כסף. צ'קים שמנים לא ירעננו שחקנים שצריכים לנהוג יותר מ-100 קילומטר לכל כיוון, 5 פעמים בשבוע. לפעמים, מגורים בעיר או בסביבה הקרובה מסתכמים בפחות כסף ונותנים יותר תועלת. הפועל ב"ש לא לקחה אליפות 40 שנה עד שהחליטה שכל שחקני הרכש שלה יגורו בעומר או במיתר או בלהבים, רק שלא ייסעו רחוק.

אם צריך לתת עוד תמריץ להביא שחקנים, הקבוצה היא הרי עירונית אז תנו להם לעבוד בזמן הפנוי שלהם. יש מחלקת פיקוח ואכיפה, יש מחלקת תברואה, יש מחלקת ספורט. החוכמה היא ששחקנים בכירים ירגישו שהם בונים במקביל גם עתיד ויהיו קרובים לחבריהם המקומיים ולא מנותקים שמגיעים לשעתיים ונוסעים 3 שעות בשביל השעתיים האלה.

הכי חשוב: העובדה כי מדובר בקבוצה עירונית לא הופך אותה לקבוצה שעובדי עירייה צריכים לנבור בה. העירייה היא רק הספונסר והמועדון חייב להיות מקצועי. כלומר, כחלק מההשקעה צריך להביא אנשי מקצוע טובים לניהול ואימון. דימונה חייבת גם לקרב את עצמה למרכז עם השקעות במגרשים או בקומפלקס יוקרתי שיזמין לעיר קבוצות ונבחרות למחנות אימונים בחודשי החורף. כדי להצליח, דימונה צריכה להיות עיר של כדורגל, כולל תיירות כדורגל. למה שאילת תהיה כזו ודימונה לא? אחרי הכל, עיר צריכה שיהיה לה ייחוד. וסלחו לי על הבורות, מה הייחוד של דימונה?