איך הפך משחק בליגה א' צפון עם יומרות של שתי הקבוצות לזירת טירוף של האשמות הדדיות, קללות, אלימות ואווירת מלחמה? מי רצה שהאורחת "תפתח רגליים", מה עם ה'כוכב' התורן ומי השליך אבנים למגרש? טור דעה

במשך כל כך הרבה שנים אנחנו עושים (או לפחות מנסים לעשות) את עבודתנו העיתונאית בכל מה שקשור לליגות הנמוכות, ועדיין שום דבר לא הכין אותי לקראת מה שהתרחש רגעים ספורים לפני העלאת טור הדעה הזה. כל כך הרבה לחצים, כל כך הרבה הודעות, כל כך הרבה שיחות טלפון שכללו בתוכן אנשים רעים בצד השני. אבל למדנו דבר או שניים, ועברנו דבר או שניים, והתחספסנו עם השנים, ולכן לא נאפשר מצב שבו אירועים שהתחוללו לנגד עינינו ייבלעו. הכל חייב להיאמר! ועל כן אנחנו כאן.

יום חמישי האחרון, אצטדיון באקה אל גרבייה. הקבוצה המקומית, סגנית המוליכה, מארחת את זו שרוצה מאוד לסיים את העונה בפלייאוף העליון, הפועל "רובי שפירא" חיפה. מי שהליגות הנמוכות זרות לו, היה בטוח שבמזג אוויר נפלא עם חיוכים וחיבוקים מצד שתי ההנהלות טרם שריקת הפתיחה, פנינו למשחק רגוע ונעים שבסופו (כך קיוו בבאקה) הקבוצה המקומית תאסוף בקלילות שלוש נקודות כדי להמשיך ולהפריע לאום אל פאחם שבמקום הראשון המוביל לליגה הלאומית. אבל לא כך.

חבר ההנהלה של באקה, איברהים פדעוס, אחד מהרבה מאוד אנשים שמסתובבים במגרש ואף אחד לא באמת יודע מי הם, מה הם ומה תפקידם בכוח - החליט כאות מחווה שיישב בצוותא עם חברי הנהלת הפועל "רובי שפירא" ולצד מיקי קופל, הבעלים והספונסר הראשי של רובי. בדרכו ליציע בו ישבו, דאג לבשר לכל המעוניין כי "תזכור מיקי היקר, שאני מאפשר כניסה חינם לכל האוהדים שלכם היום. תזכור את זה. נכנסים בחינם, לא משלמים. לא כמו שאתה עשית לנו בסיבוב הקודם, רצית למכור כרטיסים". משהו כבר היה לי חשוד בהתנהלות. האם איברהים פדעוס הפך להיות חסיד אומות העולם שליבו הטוב רוצה לאפשר למאות ואלפי (35 אוהדים, ספירה מדויקת) אוהדי הפועל "רובי שפירא" חיפה להיכנס ללא תשלום? ומה רוצה אדון פדעוס לכאורה בתמורה? בואו נמשיך לקרוא.

התחיל המשחק. עבדכם הנאמן חיפש מקום יחסית שקט כדי לצפות במשחק וגם להתרכז בו. במחצית הראשונה, קבוצה אחת על המגרש. הפועל "רובי שפירא". קבוצה מאומנת, מגובשת, מוכשרת. ילדים שמיקי קופל ואלעד בראון ליקטו במגרשי הכדורגל ומבטיחים להם במה יוצאת מן הכלל. חצי מהקבוצה הזאת תשחק בעונה הבאה בקבוצות בעלות שאיפות עלייה, באחריות. העובדה ש"רובי שפירא" שולטת בעניינים על כר הדשא, מוציאה את אנשי באקה מאיפוס. רובי דופקת כדור לקורה, ופעימות הלב של הפדעוסים מתחילות לגבור. תוך כדי כל זה, אודי כהן רב עם אוהד קדוסי ("אני היחיד שעושה פה משהו, סתום את הפה שלך") שפונה לרסלאן יונס על הקווים: "אתה לא מבין שלא ייצא כלום מהפסים האלה?". באיזשהו שלב מתפתח עימות בין אדם שלא זיהיתי אותו ואת תפקידו למנהל האירוע במגרש, שהיה בתוך יציע "רובי שפירא". עימות שכמעט נגרר למאבק פיזי בין השניים.

האווירה, אם כן, לא נעימה. אווירה של שיט. גועל נפש. הרבה לחץ בקרב כולם, והיחידים שאתה מסתכל קדימה ומבסוט עליהם - האולטראס של באקה. חמישי בצהריים, לא פשוט לארגן את כל הקהל, ובכל זאת הם באו. כמה מאות שעשו רעש ודחפו את השחקנים שלהם. קהל נהדר יש לבאקה אל גרבייה, בראבו.


מחצית. עם השריקה, העיניים עוקבות אחרי איברהים פדעוס, זוכרים? חבר ההנהלה של באקה שממשיך להסתובב במגרש ולעשות "אבו עלי". רק אלוהים יודע איך הוא הגיע לכניסה לחדר ההלבשה של רובי ועמד שנייה וחצי מעימות פיזי בלתי ייאמן עם בכיר שחקני "רובי שפירא", עידן ויצמן. מה הולך פה? חבר הנהלת באקה אל גרבייה, ג'לאל פדעוס, קנה השבוע את הלצת הצחוק של ויצמן, שכנראה אמר לאנשי באקה: "אתם רוצים שניתן לכם את המשחק, אבל אתם לא משלמים. תשלמו, נפתח רגליים". ג'לאל ניסה לעשות אש השבוע בפייסבוק מהאימרה הזו של ויצמן, שכולם כולל כולם ומי שמכיר או לא מכיר את ויצמן, יודעים שזה היה בהומור.

המבט מרחוק צופה בשחקני רובי נכנסים לחדר ההלבשה ובאיש אחד, קטן, בשם איברהים פדעוס, שמנסה להגיע לויצמן ולהיכנס איתו לעימות פיזי, אבל נהדף שם על ידי אנשי באקה ואחרים. גם מיקי קופל ניסה להרגיע אותו, ללא הצלחה. ואני, אני תופס את הראש ולא מאמין למה שאני רואה. חושב לעצמי: "זאת קבוצה שרוצה לעלות ליגה? עם אנשים כאלה?". ואז אני חושב על היריבה המושבעת מהמקום הראשון, הפועל אום אל פאחם, ונזכר בשיחת טלפון שקיבלתי השבוע מאבו שלמה, אחד משני האנשים הכי חזקים במועדון הזה (מעולם לא דיברתי איתו ואין לי מושג מי הוא או איך הוא נראה), צורח עליי בלי הפסקה: "אתה מסית, אתה שקרן, אתה מסית, אתה שקרן". ואז חשבתי לעצמי: "זאת קבוצה שרוצה לעלות ליגה? עם אנשים כאלה?".


התעייפתם? כדאי לכם להתעורר. יצאתי במחצית להטיל את מימיי מחוץ ליציע האורחים בבאקה אל גרבייה (אין שירותים לאוהדי הקבוצה האורחת, הבנתם?). פתאום אני שומע את איברהים פדעוס. הוא כבר הספיק להגיע בחזרה ליציע של רובי כדי להתעמת, הפעם, עם מיקי קופל ואנשי "רובי שפירא". קללות, גידופים, בלאגן, גועל נפש. אני כמובן בחוץ, נצמד לקיר כדי לשמוע טוב מאוד על מה מדברים. הרבה צעקות מכל הסוגים הרעים. פתאום אני מסתכל ימינה. רואה שני אנשים נחמדים. אחד על הקרקע כמוני, והשני טיפס על משאית קטנה כדי שיוכל לראות את המגרש טוב יותר. "למה אתה מקשיב שם?", שואל אותי אחד, אמרתי לו "יש לי הרגשה שבאקה רוצים שרובי יפתחו את הרגליים וייתנו להם לנצח". אומר לי הבחור השני: "למה?". עניתי: "מה זאת אומרת, למה? הם רוצים לעלות ליגה על חשבון אום אל פאחם". הבחור שעל המשאית צועק לי: "שיזדיינו, גם אנחנו רוצים לעלות ליגה ואנחנו נעלה". אמרתי לו: "מי זה אנחנו?". ענה לי: "הפועל אום אל פאחם לעד". סגור. בהצלחה. התחלתי הליכה לכיוון האוטו, לקחתי מה שהייתי צריך וחזרתי מהכיוון השני. מהיציע שבו יושבים אוהדי באקה. משנה מקום, משנה מזל.

המשחק המשיך להיות חם, באווירה לא נעימה בעליל. בחוסר כיף משווע. ועדיין ב-0:0. בסביבות הדקה ה-7580 נפל דבר מבחינתי בחיים האלה של כדורגל בליגות הנמוכות. אני מסתכל לצד השני, יציע אוהדי "רובי שפירא", ואני קולט שכל מיני אנשים נכנסים מבחוץ וחלק עולים מכר הדשא לתוך היציע שבו יושבים חברי הנהלת "רובי שפירא" והעימות הפיזי המלחיץ ממש ממש קורה לנגד עיניי. "מה הולך פה? ולאן הגענו קיבינימט?", אני אומר. ושוב, תופס את הראש. פתאום אני רואה אבן נזרקת מחוץ לאצטדיון ונוחתת מטרים ספורים ממחמוד עבאס, שחקן של באקה אל גרבייה. מי זרק? אין לי מושג. מי היו שם בפעם האחרונה שהיית שם? אוהדים של אום אל פאחם. האם הם בוודאות זרקו? ממש לא. אולי זה הם? אולי. ואולי לא. ואולי זה אוהדים של באקה? אולי. ואולי לא.


דקה 89, רגע שהוא טרגדיה ספורטיבית. הפועל "רובי שפירא" הייתה קרובה מאוד להשיג נקודה חשובה במגרש קשה, אבל אמרי קובלסקי כבש, לצערו הרב, לשערו הוא, ובאקה ניצחה. עם כיבוש השער, לא תאמינו מי חזר - איברהים פדעוס הכוכב. רץ לעבר ספסל "רובי שפירא" ולעבר המאמן, אלעד בראון, וסימן לו אצבע משולשת תוך כדי שהוא חוגג את הגול שישאיר אותו קרוב לפאחם. בפעם השלישית במשחק, תפסתי את הראש ולא האמנתי שאני במגרש כדורגל. יש אמוציות, יש תסכול, יש טירוף. בשביל זה אנחנו אוהבים את הדבר הזה. אבל מכאן, ולאבד את זה לגמרי, זה ממש לא.

תגובות:
שאדי אבו מוך, דובר הפועל באקה אל גרבייה: "הפועל באקה אירחה בצורה מכבדת ביותר את קבוצת הפועל "רובי שפירא", שחקנים, הנהלה ואוהדים. הנהלת המועדון הכניסה את כל קהל שפירא בחינם למגרש, בניגוד למעשה קופל במפגש הקודם בסינטטי במושבה אז סגר את היציע במטרה למכור כרטיסים במגרש פתוח, המשטרה לא אישרה לו ונפתחו השערים.  לפני תחילת המפגש דיברו הנהלת באקה והנהלת שפירא בצורה ידידודית, יחס חם ומכבד אשר נותנים לכל ההנהלות. ואף קופל דיבר על השקעתו בקבוצתו, מיעוט הקהל שמלווה את קבוצתו עקב הצלחות האחות הבכורה, הפועל, ותכניותיו לעתיד.  לפני תחילת המשחק ובמהלכו התגרה קפטן שפירא עידן ויצמן מספר פעמים בקהל המקומי דבר אשר הסעיר את הקהל שעודד את הקבוצה לאורך המשחק ולאחריו, פרובוקציות שאינן מתאימות לשחקן בגילו.  חלק מהנהלת באקה פנו בליווי אנשי האבטחה במגרש להנהלת שפירא ולשחקן עצמו להפסיק להתגרות בקהל המקומי, לא היה איש אשר ניסה לפגוע בשחקן עצמו! הנהלת באקה דוגלת בדו שיח ותקשורת חיובית, חברי ההנהלה הם אנשים משכילים ומכבדים ומעריכים את האחר. כל שחקני הקבוצות האורחות בבאקה מתקבלים בברכה והארת פנים ויוצאים לבתיהם בשלום.
בסיום המשחק ויצמן לחץ יד לחלק מהנהלת באקה ואף הצטלם עם אוהדים. הוא אף הביע את דעתו על המשחק ועל החלטות הקוון "הערבי" שהיה לצד ספסל שפירא ופסק לדבריו, לאחר ששחקן באקה פנה אליו בערבית, כדור חוץ לזכות באקה ומכדור חוץ זה נכבש השער. היה משחק עם המון לחץ עקב מטרת הקבוצות לנצח ועקב התגרות ויצמן בחלק משחקני באקה ובקהל, ובסוף השער נכבש בדקה ה- 90, כך שהשמחה במגרש גדולה והר הגעש שהוא הקהל האמין התפוץ עם תפאורת עידוד מרגשת ביציעים, והשחקנים קפצו וחגגם עם ההנהלה, חגיגות לגיטימיות לאור הבקעת השער בסוף המשחק והישארות הקבוצה במירוץ העלייה. לגבי זריקת אבן למגרש, לא ראינו את האירוע ולא הבחנו באבן שנזרקה למגרש.  יש תחרות בין באקה לאום אל פאחם, תחרות ספורטיבית על המגרש ובין שני מחנות הקהל שמוסיפים המון צבע למגרשי הכדורגל. חלק מאוהדי אום אל פאחם נכחו באצטדיון בבאקה וישבו בתוך קהל באקה, גם חלק משחקני אום אל פאחם ישבו ביציע של באקה. יש קשרים טובים בין באקה לפאחם שהם מעל לכדורגל".

אחמד אבו אלעם, יו"ר הפועל אום אל פאחם: "גם אם אותם אוהדים הזדהו בפניך כאוהדים שלנו, עדיין יכול להיות שהם לא אוהדים שלנו. צריך לבדוק את הדברים האלה. צר לי על כל מי שמחליט להשליך אבנים למגרש כדורגל".

אבו שלמה: "אתה עיתונאי שמשתמש בשקר בשביל להוציא כתבות. תתבייש לך. אין לך שום יכולת להוכיח שהם מאום אל פאחם. מוזמן לכתוב מה שבא לך. לא נעים, לא יפה, לא מקצועי. חבל שאנחנו עובדים 724 בשביל למחוק את השמועות הרעות על עירנו. העצבנות שלי נובעת מזה שאני רואה שמה שבנינו בשנתיים, נהרס במילים שלך".

מיקי קופל, המנהל המקצועי של הפועל "רובי שפירא" חיפה, מסר בתגובה: חווית "רובי שפירא" בבאקה. את המסע לבאקה בשישי האחרון התחלנו שאירחנו אותם לצערי במגרש הסינטטי במושבה בפתח תקווה. לצערי ההתאחדות מצאה לנו מגרש חליפי לארח שם לאור השיזרועים. מאות אוהדי באקה הגיעו וקיבלו הוראה לא לרכוש כרטיסים ולחכות לאות ממנהליה לפריצת השערים והגדרות ובכך מעבר לאלימות המילולית והפיזית כלפי הסדרנים גם יצרו הפסד מטורף כלכלית לרובי. בשישי האחרון יצאה "רובי שפירא" למשחק חוץ בבאקה אל גרבייה מול השואפת לעלייה לליגה הלאומית הדולקת אחרי אום אל פאחם. כבר מהרגע הראשון התנפלו עלינו מנהליה בידיעה כי אנו מכרנו את המשחק לאום אל פאחם והחלה שם המולה רצינית וממש לא נעימה, הקהל ישב על הגדרות ושר "אמא של עידן ויצמן שרמוטה, מיקי קופל גרמני נאצי". מנהלה של באקה היה כל כך איום ונורא שברוב חוצפתו עם ירידת השחקנים לחדר הלבשה רדף אחרי השחקנים באלימות וולגארית ורצה לפגוע בנו פיזית. הסדרנים המקומיים לא עשו דבר. אבנים נזרקו במהלך המשחק על השוער שלנו כן, כן במהלך המשחק ע"י מביאי הכדורים, ילדים. כל המשחק אנשי באקה הבכירים ישבו מעורבים ביציע האורחת ובמרחק להתלקחות היה מילימטר בודד. רק גול של המארחים בדקה ה-93 מנע סערה אדירה אליה אנו רגילים ומכירים. עם הבקעת הגול נראה חבר הנהלת בקה רץ בשיגעון אל המאמן שלנו לספסל ועשה אצבע משולשת. בהבקעת הגול אותו בכיר רץ עד אמצע המגרש וזינק על השחקנים שלו בשמחה וצהלה לעיני השופט. יש לתאר שהאווירה במגרש הייתה לוהטת וקשה שכל שהתפללנו זה להגיע בשלום לחג בביטחה. נציין שעד רגע זה אנו בטוחים שהלחץ של יושבי קו האמצע על הקוון הביא להחלטה הפוכה ולאור זאת נכבש נגדנו השער. תיקו היה משקף את המשחק אך במקרה זה ברור לנו שעדיף שהם ניצחו ואנחנו הגענו בריאים ושלמים הביתה. הסיפור עוד לא נגמר יש המשך".