20 שנה אחרי, איתן טייב משחזר את האירועים מ"משחק השרוכים". אשתו, אוסנת, מספרת על הרגעים הקשים אחרי שהפרשה התפוצצה. הבלם: "היו ימים שרציתי לעזוב את הארץ"

20 שנה חלפו מהרגע שטילטל את הכדורגל הישראלי, מאחד מהאירועים הבלתי נשכחים שהיו לנו וכזה שמטיל עד היום צל כבד על הענף. "משחק השרוכים" בין הפועל בית שאן לבית"ר ירושלים שהתקיים ב-2 במאי 1998 היה כזה שאחריו הכדורגל הישראלי כבר לא נראה אותו דבר. "המילה הזאת, שרוכים. זה מפרק אותי", אומר איתן טייב, "גיבור" המשחק בעל כורחו, בראיון מיוחד לערוץ הספורט.

הפועל ת"א ובית"ר ירושלים נאבקו אז על האליפות, כשהאדומים כבר הריחו את התואר. במחזור לפני הסיום, הצהובים שחורים פגשו את הפועל בית שאן, קבוצת תחתית וחברה קבועה בליגת העל עד אותה תקופה, שנתנה לה פייט, אך בדקה ה-93 ואחרי השתלשלות אירועים מעוררת מחלוקת, שכללה קשירת שרוכים של בלם הצפוניים, איתן טייב, הצהובים שחורים כבשו שער בדקה ה-93 מכדור קרן, שלמעשה הכריע את הכף לטובת הקבוצה מהבירה.

הגול הדרמטי לא היה "עוד שער", אלא כזה שהעלה לא מעט תהיות לגבי כשרות המשחק. איתן טייב, שגם החמיץ פנדל באותו משחק, הפך מהפנים של בית שאן לכזה שמסמל את הסיאוב, עבור רבים. העיתונים זעקו והיו כאלה שטענו אפילו למכירת משחק מצדו ומצד חבריו. מאותו רגע, שום דבר כבר לא נראה אותו דבר בחייו ובחיי הפועל בית שאן. הצפוניים נעלמו ממפת הכדורגל והשנה אף ירדו עד לליגה ב' (!) וטייב הפך להיות פרסונה נון גראטה בלא מעט מקומות, וזאת למרות שההאשמות הקשות הללו מעולם לא הוכחו במבחן המציאות.

השבוע מלאו 20 שנה לאותו רגע דרמטי, וכעת הגיבור הטראגי שלו, איתן טייב, פותח את הפצעים. כחלק מפרויקט מיוחד של ערוץ הספורט לציון המשחק הבלתי נשכח, טייב חוזר לאותה קשירת שרוכים בתוך הרחבה, מספר בדמעות על ההשלכות ההרסניות של אותו מקרה ועל הכתם שלא נעלם, וכנראה לעולם לא ייעלם. צפו בראיון המלא עם טייב, שגם אחרי 20 שנה, עדיין מנסה להיאבק על שמו. "מאז אותו יום אף פעם לא ראיתי את המשחק", הוא מספר רגע לפני השחזור, "לא היה בחיים היה מצב שבאתי ופתחתי ואמרתי: "אתה יודע מה, בוא ניראה את המשחק הזה. למה? כי זה עשה לי רע, וזה עושה לי רע. לקחו ממני את הדבר שאני הכי אוהב".

הרגע בו טייב יורד לקשור את השרוכים נצרב בתודעה, אבל לבלם העבר יש זווית אחרת למה שקרה: "כשזה קורה, שחקן בית"ר עוד לא הוציא את הכדור מהקרן. אין כלום. מילא הייתי מתיישב על הקרקע והיה נכבש שער, סבבה, אבל רואים, הכל בלוף. ופה לא רק שאין סלחנות, גם לא מספרים לך את האמת. הנה, האמת היא ברורה פה. לא מספרים אותה". אחרי התקרית, הרבה אנשים התנערו מטייב: "אם הייתי אלישע לוי (אז מאמן הקבוצה), הייתי פועל אותו הדבר. הוא יודע את האמת. למה לי לקום ולנסות להתנגח? אתה יכול לנצח תקשורת?".

בעקבות התקרית נלקחו שחקנים בקבוצה לבדיקת פוליגרף, בה יצאו דוברי אמת. טייב: "אם הייתי היום יודע מה שאני יודע היום, גם לא הייתי הולך. זה סתם לבוא ולהתבזות. אתה עוד מעט מתחיל להאמין לעצמך שבאמת עשית משהו. הייתה להם מטרה. הם אמרו, 'אם נצליח לפרק מישהו, זה יהיה מצוין'. אבל כלום ממש כלום. כן. היו ימים שארזתי מזוודות ואמרתי שאני עוזב את הארץ ולא נשאר פה. אמרתי 'אני מסדר לי סכום של כסף, הולך לאיזה מקום. לא נשאר פה'. כי זה פשוט היה מטורף".

גם המשפחה של טייב נפגעה מהמצב אליו נקלע הבלם. אשתו אוסנת: "איתן הוא פספוס לכדורגל. בגדול. בהתחלה לא ידענו שההד הוא כ"כ גדול. לאט לאט זה היה כמו כדור שלג שהתפוצץ לנו. כשאיתן היה שחקן, הכל היה טוב, הכסף זרם והכל היה בסדר וחברים היו אצלנו מהבוקר עד הערב. ופתאום, אמרתי לאיתן, 'הנה, תכיר את החברים שלך'. כולם הלכו. הוא לא הצליח לתפקד בבית. הוא היה בעולם משלו, במצב נפשי לא טוב. היו איומים בטלפון כל יום. הייתה אצלנו משטרה מהבוקר, בודקת לי את האוטו לפני שאני נוסעת. היו איומים ברצח".

צפו בכתבה המלאה: