היכולת בחודש האחרון הרסה עבודה של מספר חודשים בהם הצליחה "רובי שפירא" לשמור על המקום הראשון. אתמול הפסידה 1:2 להפועל ירושלים ונדמה שהזעזוע מתבקש. דעה

הפועל "רובי שפירא" חיפה הייתה מתחילת העונה המועמדת הודאית, שלי לפחות, להעפיל לליגה הלאומית. בכל דוח שיח הקשור לליגה א' שהתפתח בקרב אנשי הכדורגל טענתי שלדעתי היא זו שתסיים את העונה עם הכרטיס לליגה השנייה.

להוציא את החודש האחרון, "רובי שפירא" אכן הצליחה להשיג את הפסגה ונתנה הרגשה שהשנה זה שלה. נכון, בלא מעט משחקים היא לא סיפקה תצוגות כדורגל, אבל ידעה לנצח משחקים גם כשלא שיחקה הכי טוב.

בשבועות האחרונים משהו קרה. מעבר להפסדים ולאיבוד הנקודות נדמה שמשהו בקסם שאפיין את הפועל "רובי שפירא" חיפה פג, ובשביל להחזיר את הטירוף, האווירה והתקוות צריך זעזוע. קבוצת האוהדים לא דוגלת בפיטורים, אבל גם בוועדה המקצועית צריכים להבין שישנם מצבים שאין דרך אחרת.

האמת? אני הייתי בטוח שעודד קוטר, מאמן הקבוצה בשנתיים האחרונות, יודיע מיד בסיום המשחק על התפטרותו מהמועדון. מי שמכיר את הבן אדם יודע עד כמה יש לו ביקורת עצמית גבוהה, הוא לא מסוג המאמנים שיאחוז בקרנות המזבח. ולכן מהמקום הזה הגיע גם הצפייה שישים את המפתחות על השולחן ויעזוב.


זו השנה השנייה שבמועדון לא עומדים במטרות שהציבו לעצמם, עליית ליגה כמובן, ומישהו צריך לתת את הדעת על כך. אין ספק בככל שקוטר הוא אחד מהמאמנים המוערכים שיש בליגה א'. איש עבודה, מקצוען ואחד כזה שיש לו תביעת יד בקבוצה, אבל גם המאמנים הגדולים ביותר בעולם מגיעים למצב מסוים שבו ההשפעה שלהם כבר לא מהווה פקטור, וכשמגיע מצב כזה הגיע הזמן להיפרד.

מאבק העלייה עדיין לא הוכרע. "רובי שפירא" עדיין בתמונה, למרות שזה ישמע לכם מוזר. בעונה שעברה חדרה הייתה במרחק של שבע נקודות מאיכסל ובסופו של דבר היא זו שסיימה עם הכרטיס לליגה הלאומית. כדי שהמועדון החיפאי יהיה עדיין רלוונטי במאבק צריך שינוי. לטעמי זה רק עניין של זמן.