עוד שבוע קשה בו שמעתי פחות או יותר את כל הצרות של יו"ר/מנהלים/מאמנים כאלה ואחרים בליגות א-ג עבר (שלא תבינו לא נכון, אני אוהב את זה) והנה יום שישי הגיע.
מה זה לדפוק שינה אחה"צ שכחתי מזמן. בשעה 12:00 פלוס מינוס החיידק כבר בוער. אבל מה לעשות? יש מחוייבויות בבית. צריך להפגין נוכחות, להנהן בראש שהאישה מספרת איך היה השבוע שלה בעבודה, להפגין ידע במצב הלימודים של הילדים וכמובן על הדרך לעשות כלים, שירותים ולהעביר ויש על הרצפה. צריך שקט בגזרת הזוגיות לקראת היום המטורף העומד בפתח, לא?
זהו פחות או יותר סדר היום של השרוטים שביננו בסוף השבוע, אלה הנשואים לקבוצה שלהם או לליגה כולה, כמוני. רק שאצלי זה כבר מקצוע. בין לבין כמובן, הטלפון לא מפסיק לטרטר. אם זה משחק מוקדם או מישהו שצריך טלפון של מישהו בקבוצה היריבה או סתם שאלה. ככה זה שעם השנים הפכתי להיות הקומישינר הבלתי רשמי של הליגות החובבניות. אחד שמכיר את כולם ויודע היכן להשיג כל אחד כמעט בכל רגע נתון.

לליגות הנמוכות התוודעתי עוד שהייתי נער. את עיתון הספורט הייתי פותח תמיד בליגות א-ב-ג. מושא הערצתי היה חיים פנטילט המיתולוגי מידיעות אחרונות, זה שהיה מרכז את התוצאות. לא יודע להסביר למה. תמיד התעניינתי באיזוטריה. בשבילי לקרוא על משחק שפוצץ במושב פטיש, זיתן או על הדרבי בכפר פסוטה (כן, היו פעם קבוצות כאלה) היה תענוג צרוף.
הרבה לפני עידן האינטרנט חיפשתי תמיד את טבלאות ליגות ג -ד. למועדון בו שיחקתי בתור נער (הפועל רמת אליהו) הגיעו לעיתים דפי מחשב ישנים עם טבלאות. "זה מעודכן רק ללפני שבועיים", אמר לי אז היו"ר, מאיר תורג'מן.
הייתה שנה שניסיתי לערוך את הטבלאות בעצמי, ע"פ התוצאות בעיתון. לא הלך. היו אז כל כך הרבה פיצוצים או משחקים שלא התקיימו ואי אפשר היה להשיג את החלטות בית הדין או את תוצאות המשחקים החוזרים.
באמצע עונת 2002/3 או יותר נכון במחזור ה-10 של אותה עונה השריטה העמיקה. היה זה מחזור השלמה שהיה אמור להיערך באמצע השבוע ה-31/12/2002. עבדתי אז באתר תוצאות והיות שהיה זה יום ללא משחקים בגלל ראש השנה האזרחית, החלטתי למלא את האתר במשחקים. ערב קודם התקשרתי לאחר מעמיתי העיתונאים, סוהיל סיבאת וישבתי עימו בטלפון במשך יותר משעה בה הכתיב לי את כל מספרי הטלפון של יו"ר 64 קבוצות ליגה ב'. למחרת התקשרתי לכל אחד ואחד, הצגתי את עצמי ובאותו היום הרמתי לוח משחקים חי של ליגות ב' לראשונה בהיסטוריה.
עד כמה הנושא היה חדש לכולם יכולה להעיד השיחה שקיימתי עם יו"ר מכבי יהוד דאז שאני לא זוכר את שמו. המשחק שלו מול בית"ר ר"ג נערך בערב כך שהוא היה המשחק היחיד הפעיל. "אתם המשחק היחיד בעולם כרגע שנמצא בלייב באינטרנט", אמרתי לו. "וואלה? איפה המצלמה כדי שאנופף לך לשלום", ענה בשיא התמימות.
ניהול הטבלאות עוד הרבה לפני אתר ההתאחדות והסיקורים הגיעו תוך כדי. עונה לאחר מכן כבר "כבשתי" את ליגה ג' והשאר כבר היסטוריה.

היו הרבה רגעים בהם שאלתי את עצמי מה מחפש אדם בן 30 ומשהו (היום 40), בעל משפחה ועבודה מסודרת, בתחום. לאחרונה הבנתי שאין לי מושג. זה הפך חלק ממני וע"פ מה שאני מרגיש גם בגיל 50 אהיה כאן. הרבה מכם המתעסקים עם הקבוצות שלהם בטוח מרגישים כך. כמה פעמים התערבתי עם כאלה שאמרו שהם פורשים שתוך חודש גג הם חוזרים. כמעט תמיד ניצחתי. לנזיה רבאח מכפר סמיע הפסדתי חלקית. העונה הוא חזר..

למדתי הרבה מהאנשים בהם אני מתחכך. למדתי מהי מסירות ודבקות במטרה. למדתי שכסף זה לא הכל ואם יש לך חלום, אל תוותר. החיים שלך יהיו שלמים יותר. אני מודה לבורא עולם שנתן לי את הזכות לעשות משהו שאני באמת אוהב ועל הדרך להתפרנס קצת ממנו (זו לא בושה) והכי חשוב למדתי שכדורגל על כל מגרעותיו מחבר בין אנשים.

שתהיה לכולנו אחלה עונת כדורגל.