לא רק התוצאה הייתה 0:0, הרמה הייתה אפסית, ניהול המשחק היה אפסי והקהל שהגיע צריך לקבל את כספו חזרה. עוד תצוגת נפל כזו ואבדנו

בצהרי יום שישי הלכתי והשקעתי מזמני כדי להביא לכם, קוראינו הנאמנים, סיקור בין הפועל עפולה לעירוני נשר, משחק שהיה אמור להיות מעניין ואף הוגדר כסוג של דרבי צפוני. במקום זאת, חזרתי הביתה המום עם שאלה מרכזית אחת - עד כמה הרמה יכולה להיות חלשה? לצערי על כדורגל נטו שאמור לכלול מצבים ושערים, אין לי מה להרחיב.

המפגש בין שתי הקבוצות היה סוג של ביזיון לליגה הלאומית. "משחק פח" זו ההגדרה הכי טובה שתתאר את מה שהתרחש באצטדיון גרין. העצה שלי, תחזירו לקהל שכן הגיע את הכסף שהשקיע ברכישת כרטיס הכניסה. מאוד הופתעתי מרמת משחק של ליגה ג' בליגה כל כך אטרקטיבית וחזקה.

מצד אחד, עפולה נראיתה כמו בדיחה ספורטיבית. הקבוצה מבירת העמק היא זו שהתחילה מבין הראשונות את טרום העונה. סיפרו לנו שמחנה האימונים היה מצוין ומקצועי. בשורה התחתונה המאמן, אייל לחמן, לא הצליח לפתח שום זהות ועושה רושם שהוא לא יודע מה הוא רוצה מהקבוצה. מתחילת המשחק ראינו שינוי עמדות וחילופים שמוכיחים כי עד היום המאמן לא גיבש לא הרכב ולא שיטה. כך לדוגמא הצבת החלוץ מוחמד פודי בהרכב, עם שריקת הפתיחה ניתן היה לראות כי לשחק כדורגל הוא לא מסוגל מאחר ועדיין לא התאושש מהפציעה, מה שאילץ את לחמן להחליפו כבר בדקה ה-30. מכאן זה רק המשיך, שלומי חנוכה שפתח כבלם עבר לשחק קשר אחורי, הוגו אוקוצ'ה תפקד לפרקים כמגן שמאלי, אור אליהו שפתח כקשר עבר לתפקד כמגן והקשר האחורי שינהר מורד נכנס ושיחק כקשר שמאלי.

מנגד, עירוני נשר כנראה שוקעת בים ההצהרות המאכזבות שהם פה רק כדי להשאר בליגה. בקצב הזה אמיל יוסיפוב ושלומי פרץ לא יעבירו על סדר היום. פעם שנייה ברציפות שהקבוצה מאכזבת, ושאף אחד לא יספר על עולה חדשה. בשנה שעברה אשקלון עלתה גם היא מליגה א' והצליחה להעפיל לליגת העל. לפני שנתיים זו הייתה כפר סבא שעשתה את אותה הדרך, ובעונה שעברה ראינו עד כמה מצוינת הפועל קטמון ירושלים שהגיעה גם היא מליגה א'.

החזקת הכדור זו לא התכלית של המשחק, ואם לאחר שני מחזורים נשר הצליחה לכבוש שער אחד בקושי וגם הוא 6 דקות בתוך תוספת זמן ועוד משער עצמי, זה אומר דרשני באשר למחץ ויכולות ההתקפיות של הקבוצה, ויותר מכך לגבי שיטת המשחק שלא שמה בכלל דגש על הבאת שחקנים לרחבת היריב.

מעבר לזה, שני השוערים של שתי הקבוצות, אוהד דוד וטל בומשטיין, שהם שוערים גבוליים ועדיין שנויים במחלוקת ברמה המקצועית, יכלו להחזיר את החולצה שלהם לאפסנאי ויקבלו אותה באותו מצב שמסרו אותה.