בגיל 31, אחרי 15 שנות קריירה וחמישה מועדונים בהם שיחק, קשר אחי נצרת, אדהם הדיה פורש מכדורגל ומהמשחק שהוא כל כך אוהב. מדובר בשחקן היחיד שהספיק לשחק בנבחרת האולימפית של ישראל ולרשום מספר הופעות גם בנבחרת פלסטין, עד אשר עלו על המחדל. 

מחר (ב') ייערך טקס פרישה מיוחד עבורו במשחק הדרבי מול בני לוד, בו ייקבל מגן הוקרה על 9 שנים במועדון הירוק ואת הכבוד הראוי לו. הקשר לא נפרד מהמועדון, ובעונה הבאה יהיה חלק מהצוות המקצועי ויישמש כעוזר המאמן של ניסן יחזקאל.

"קשה לסכם קריירה בכמה מילים", סיפר הדיה הנרגש ל"דאבל פס". "היו לי שנים יפות וארוכות, אני מרוצה מכל מה שעשיתי והשגתי בקריירה. בסוף תמיד חושבים על המהלך הבא, קצת מנחם אותי שאני הולך להיות עוזר מאמן של ניסן בעונה הבאה, נפתח לי חלון הזדמנויות חדש".
 

על התחושה הנלווית ועל כך שלא ירוץ יותר אחרי כדור אמר הדייה: "אני אמור להרגיש רע כמו שכל שחקן מרגיש כשהוא פורש וכשהוא בסוף הקריירה, אבל אני לא מרגיש ככה. השחקנים, המאמן וההנהלה נותנים לי תחושה כיפית ומכבדים את המעמד ומה שעשיתי, בזכותם אני מרגיש טוב עם עצמי. מחר אני בטוח אתרגש, כל המשפחה שלי תגיע, החברים, האוהדים, ההנהלה. אפילו ראש העיר התקשר אליי וביקש ממני לחזור מההחלטה".
 

להדיה אין ספק באשר למועדון שהכי נהנה לשחק בו במהלך הקריירה: "אחי נצרת זה בית. הכי כיף לי בעולם פה, תמיד אהבתי להיות פה. גם כשעזבתי למכבי פ"ת ושיחקתי איתה בליגת העל ובגביע אופ"א בזמן שהיא הייתה הקבוצה מספר 2 במדינה, תמיד התגעגעתי לנצרת. אני שחקן הבית היחיד שעלה עם הקבוצה פעמיים ליגה. יש לי הכי הרבה הופעות בליגת העל מבין שחקני אחי נצרת וזה דבר גדול מבחינתי".
 

הרגע השמח בקריירה: "הרגעים הכי שמחים היו שתי העליות עם אחי נצרת. החזרה באוטובוס אחרי המשחק לנצרת ב-2003 וב-2009 זה משהו שאני לא יכול לשכוח. 30,000 איש מחכים לנו בכניסה לנצרת, זו הייתה גאווה הכי גדולה בחיים שלי".
.

הרגע העצוב בקריירה: "במשחק הדרבי נגד בני סכנין בליגת העל, שברתי את הרגל וסיימתי את העונה. זה היה רגע מאוד כואב בשבילי, הקבוצה הייתה זקוקה לי ולא יכולתי חזרתי לשחק. בסוף גם ירדנו ליגה".