אז איך הכל התחיל? בסיום עונת 2011/12 הקבוצה הדרומית העפילה לליגה השנייה, ובטבילת האש הראשונה שלה באותה קדנציה, היא עמדה במשימה שהציבה לעצמה בתחילת העונה ונשארה בליגה בפער מבטיח מהקו האדום.
 

עונה לאחר מכן, יבנה רשמה הישג זהה וגרפה שוב את המקום ה-9. הפעם זה היה צמוד יותר ונמשך עד למחזור סיום מותח, בסיומו היא ניצחה 0:1 את מכבי הרצליה בבית ונותרה בליגה על חודן של שלוש נקודות יקרות.
 

אשתקד, נראה כי יבנה מאסה במאבקי תחתית ומשב רוח חדש נשב במועדון. הקבוצה הדרומית הצליחה לעשות את קפיצת המדרגה והבטיחה מקום בפלייאוף העליון בסיום העונה הסדירה. 16 שערים היא ספגה בשבעת משחקי הפלייאוף, לעומת מענה של 5 שערים בלבד, אך בסופו של יום, עונה בה יבנה לא נלחמת על הירידה נחשבת למוצלחת עבורה. 
 

אחרי אותה עונה בה עמדה במטרות של עצמה, הציפיות ביבנה החלו לצבור תאוצה. בקבוצה קיוו להמשיך במגמת השיפור ואת העונה הנוכחית פתחו עם תקוות ושאיפות גדולות אף יותר. התקציב צמח ל-5 מיליון ש"ח, וסגל השחקנים נבנה וכוון בכדי להגיע לפלייאוף העליון. דג'אן באביץ' הסרבי, מירוסלאב אנטונוב, הרמוני איקנדה, ניל אברבנל, גל טובלי, נדב מוניס ורפי עמוס צורפו, ולצידם של שחקנים ותיקים ובכירים שנותרו כמו דוד רביבו, ליאור ז'אן ויוסי אופיר, נראה היה כי יבנה תצליח לשחזר את העונה הקודמת ואף להתברג בצמרת הטבלה. גם השינויים באשר לניהול הקבוצה לא איחרו להגיע.

מנהלת הספורט של העירייה היא זו שלמעשה לקחה פיקוד על הקבוצה באמצעות יו"ר המנהלת שאול דוד, שאחראי על קבוצת הכדורגל, הכדורסל ויתר הענפים בעיר. חיים אזולאי, שהיה יו"ר הקבוצה במשך שנים רבות, זז השנה הצידה כשפליקס אלימלך הוא זה שקודם לפרונט. למרות זאת, כפי שהזכרנו קודם, שאול דוד הוא האיש שנחשב למקבל ההחלטות הבלעדי במועדון. רבים בסביבת האגודה סבורים כי ראש העיר, צבי גוב ארי, הוא לא אחד שמבין עניין ולכן האנשים סביבו נוטים "לעבוד" עליו. המאמן יוסי זוזוט למשל, שרשם עונה שישית במועדון, הוא אחד שמשפיע ולא רק בפן המקצועי. אחיו, יעקב זוזוט, הוא איש המשק במועדון, אחיין שלו, אור זוזוט הוא שחקן מן המניין, ולמאמן עצמו אין אופוזיציה כולל האוהדים, שכבר לא נגדו. הבודדים שבכל זאת מתבצרים בעמדתם, עושים לו את המוות ביציע. ויחד עם זאת, זוזוט יאמן גם עוד 20 שנה ביבנה וללא ספק הוא האחראי להצלחה והבלעדי לכישלון.
 

ואם נחזור לראשית העונה, הרי שנקודת הפתיחה המעודדת ביותר מבחינתה של יבנה הייתה באשר לאירוח משחקיה הביתיים באצטדיון המקומי. אחרי שנדדו בשנים האחרונות, חזרו הדרומיים לשחק אל מול הקהל הביתי שברוב שלבי העונה גם היטיב למלא חלק נכבד מתכולת האצטדיון. 
 

עד למחזור ה-10 הכל עבד לפי התוכניות. יבנה השיגה באותה עת ניצחון חמישי ואת הישג השיא שלה העונה דווקא באצטדיון המושבה כשהביסה 4:0 את הטוענת הבכירה לעלייה, ניצחון שגם עזר לה להעפיל למקום השישי בטבלה. אלא שמכאן והלאה הכל התרסק ממש כמו מגדל קלפים. הפסדים ביתיים לאשקלון, אשדוד, רמת גן, אחי נצרת, לוד וראשל"צ הפכו את הבית שלה להכל חוץ ממבצר. רק המאזן במשחקי החוץ הציל אותה והיא הצליחה בכל זאת להישאר עם הראש מעל המים ולטפס מעל קבוצות כמו מכבי קריית גת, הפועל ירושלים ונצרת עילית ואף לפתוח מהאחרונה פער של 11 נקודות מבטיחות. גם חיזוק שחקנים בינואר בדמותם של אוהד אדלשטיין, תומר ירוחם, גיא חדידה, רותם גולן, אלי הרוש ויניב שגב, לא הוכיח את עצמו. השחרור המשמעותי ביותר ואולי זה שהביא לקריסה היה זה של הבלם ניבאלדו, עמוד התווך בהגנה של יוסי זוזוט. מאז העזיבה שלו, יבנה החלה בשרשרת של הפסדים והגדילה את כמות ספיגת השערים שלה, שהיו טיפשיים ובקצב מסחרר.   
 

הפעם, להבדיל מהעונות הקודמות, אלילת המזל לא עמדה לצידם של היבנאים. הדרדרות חסרת תקדים הובילה אותם למאבק משולש יחד עם נצרת עילית והפועל ירושלים על הזכות להישאר בליגה הלאומית. יבנה במו רגליה גרמה לכך שנצרת עילית תחזור לעניינים עם ריצה מטורפת תוך צמצום נקודות מדהים, ולכך שהיא למעשה תסיים את העונה עם הכרטיס השלילי לליגה א'.
 

והרי הקש ששבר היה כמובן באשר לסיפור מכירת המשחקים שגמר את הקבוצה באופן סופי. זוזוט, איש סימפטי וחביב לכשעצמו, לעיתים נותן לאמוציות להשתלט עליו. כשהוא גולל בפניי כי הוא חושד במספר שחקנים שמוכרים אצלו משחקים הוא היה נשמע די בטוח בעצמו ולא השאיר מקום לספק מדוע הקבוצה שלו הגיעה לאן שהגיעה. מספר ימים מאוחר יותר, זוזוט נשמע אחרת. כאילו קודם לכן היה זה אדם אחר איתו שוחחתי. המאמן חישב מסלול מחדש ונשמע צלול יותר: "אף אחד לא מכר ולא היטה משחקים אצלי", הוא טען. "הדברים נאמרו בסערת רגשות". פעם אחת הוא ניסה להפיל את תיק הכישלון על שחקניו, ובפעם השנייה כשהבין שזו הייתה טעות, מיהר לחזור בו. אגב, אתמול הוא שוב חזר לזמר שהליגה הלאומית מכורה. ובל נשכח את המשחק בו נטש את חניכיו במחצית המשחק, לטובת שמירת השבת. לא פלא שיבנה מתנהלת ומתאמנת בצורה שערורייתית למדי. 

 

והרי מלבד המסביב, גם העובדות והתוצאות מדברות בשטח. חמישה הפסדים וכישלון חרוץ בששת משחקי הפלייאוף הובילו אותה למקום ה-15 בטבלה כשהיא רחוקה 7 נקודות מהקו האדום ו-4 נקודות ממקום שמוליך למבחנים. במילים אחרות, מכבי יבנה רשמה כתם שחור בהיסטוריה של המועדון ונשרה לליגה א' בעונה שנפתחה רוויה בשאיפות צמרת והסתיימה בכישלון עצום.

בעוד השכנות הדרומיות שלה הצליחו לעשות עלייה, לרבות אשקלון עם בעיות כלכליות גדולות, ביבנה מקבלים שכר בזמן וישירות מהעירייה. שם אין דבר כזה שביתות או עיצומים. כבר שנים שהכל מתוקתק כמו שעון, אמנם לא כסף ענק אבל בהחלט לא רע, ותמיד בזמן. למרות מוסר תשלומים מרשים, בעיריית יבנה צריכים לעשות חריש ובדק בית רציני באשר למבחן התוצאה השנה. בימים בהם שתי הקבוצות העירוניות, גם בכדורגל וגם בכדורסל קורסות, האחריות מוטלת ללא ספק על שאול דוד, שלא הצדיק את המנדט שקיבל מראש העיר.