הרחוב הירושלמי גועש לקראת הדרבי הטעון שיתקיים מחר (ו') בין הפועל ירושלים להפועל קטמון. כוכב העבר וסמל ירושלמי מובהק, מישל דיין, התייחס לשתי האדומות והוציא את אשר על ליבו: "אם הפועל ירושלים תרד ליגה יקרה לה מה שקרה ליהוד, שמשון ת"א והפועל לוד"

הדרבי הגדול של העיר ירושלים יילבש מחר את מדי החג וייצבע את אצטדיון טדי בגוון אדום ובוהק במיוחד כאשר 6,000 צופים אמורים לאכלס את היציעים ולספק אווירה מדהימה.

יש לא מעט על מה לדבר באשר לפן המקצועי ועל איך מגיעה כל קבוצה למשחק, אבל כשהפועל קטמון והפועל ירושלים נפגשות אפשר לשים בצד את כל הטקטיקות, ההרכבים, המיקומים בטבלה ולהתמקד במסביב ובטירוף המתחולל ברחוב הירושלמי. מדובר לחלוטין בסיבה למסיבה עבור אוהדי הכדורגל בעיר הבירה.

כבר 7 שנים שאוהדי הפועל האדומה מפוצלים, רובם ערקו ופתחו את קבוצת האוהדים הפועל קטמון כאות מחאה על התנהלותה של משפחת סאסי, כשחלק קטן יותר בחר להשאר נאמן לסמל ולשורשים.

כשפנינו למישל דיין, הסמל הירושלמי הגדול והמזוהה ביותר עם הפועל ירושלים לאורך השנים, בכדי להחליף מספר מילים לקראת הדרבי המיוחד, מישל כמו מישל הגיב במן ציניות קלה, מאין הדחקה מסויימת לנוכח המצב הקיים: "דרבי? איזה דרבי? דרבי זה הפועל ירושלים נגד בית"ר ירושלים. כשזה אדום נגד אדום, הפועל נגד הפועל זה לא דרבי מבחינתי".

דיין, שכיכב במדי ירושלים כשחקן וכמאמן מחובר אולי יותר מכל לקבוצה האדומה כאשר את מיטב שנותיו העביר בעיר הבירה. "לא קיבלתי את עניין הפיצול בהתחלה", הסכים לשתף האגדה האדומה. "היה לי מאוד קשה כי בסה"כ כולם מכירים את הפוטנציאל של הפועל ירושלים, גם כשאימנתי וגם כששיחקתי שם ראינו אלפי צופים תומכים בקבוצה. קרה מה שקרה, רוב האוהדים מאסו בכל ההתנהלות, הלכו והקימו מיזם משלהם. המיזם רקם עור וגידים ובסופו של דבר הם הגיעו לאן שהגיעו. ההבדלים בין שתי הקבוצות זה העוצמה והניהול, משהו שהיה חסר בהפועל ירושלים בשנים האחרונות. היום זה הלכה למעשה בקטמון".

על היריבות הגדולה בין שני המועדונים אמר דיין: "בהתחלה היתה בין הקבוצות יריבות הרבה יותר גדולה, היו גם גילויי אלימות מילולית ולפעמים פיזית. העובדה שהקבוצות באותה הליגה יצרה את התחרות המקצועית הזו. בפעם השניה שקטמון עלתה ליגה שינסו שם מותניים ונכנסו לקטע אחר מבחינת בנייה מקצועית. הכל שם מאורגן ומסודר להפליא. בצד השני הבעיות ממשיכות, יש עדיין את האוהדים שנותרו נאמנים ואני בינהם, הלב שלי לגמרי שם. כל פעם שאני אומר לעצמי שאני לא אלך למשחק בסוף אני מוצא את עצמי ביציע".

למרות היריבות ואפילו השנאה שנוצרה במהלך השנים, תמיד תרחף מעל שתי הקבוצות האפשרות לאיחוד שלמעשה יחזיר עטרה ליושנה ואת ההרמוניה האדומה. למרות הדיבורים על כך והניסיונות לפשר בין הצדדים, יש מי שכבר הפסיק להאמין: "איחוד? אני לא מאמין שזה יקרה, שתי הקבוצות עובדות בנפרד, אפילו שזה אותו הקהל זה כבר לא אותו דבר, זה קהל עם ערכים אחרים. בירושלים כבר הפסיקו לקוות ולהאמין לגביי איחוד. 6-7 שנים הקבוצות מתנהלות עם תקציבים נפרדים, אם היו מאחדים הכל אז קבוצה אחת כבר הייתה בליגת העל".

עוד הוסיף דיין בנוגע לסוגייה: "היתה לי ביקורת בעבר על דברים שנעשו בקטמון ואמרתי את זה בקול רם, אבל היום אני מבין למה הם עשו את הצעד הזה אפילו שלי באופן אישי קשה מאוד עם זה. אמא זו אמא, אבא עוד אפשר להחליף. משנות ה-70 גדלתי וינקתי את הפועל ירושלים אז קשה לי לעשות את המעבר. אני לא שופט אותם, משנה לשנה אני יותר מבין אותם, אני רואה את ההתנהלות שלהם אז אני מבין על מה קמה קטמון. הדרך שלהם בכל הפרמטרים, מהנוער עד הבוגרים מעוררת הערכה. הם רוצים לראות משהו חדש ומרענן. יש לי גם חברים בקטמון אבל שוב, לצד זה אני כואב את מה שקורה בהפועל ירושלים, מה שקורה במחלקת הנוער, ואני לא היחיד שמרגיש ככה. אם משפחת סאסי היתה מוסרת את המפתחות הייתה תקווה למקום הזה".

על יחסי הכוחות לקראת המשחק הקרוב: "ניצחון של קטמון ויש לה סיכויים מאוד טובים להתברג ולהאבק על העלייה, אפילו שהם לא סימנו את המטרה הזו. יש להם משאבים נכונים ואנשים שעובדים בצורה נכונה. בצד השני הפועל ירושלים נלחמת על החיים שלה, ואני אומר מדם ליבי ועם הרבה כאב שאם הפועל ירושלים תרד ליגה יקרה לה מה שקרה ליהוד, לשמשון ת"א ולהפועל לוד, קבוצות שדי, אף אחד לא רוצה להשקיע בהן. אני מאוד מקווה שזה לא יקרה".

באיזה צד הלב יהיה מחר?

"אם תראי מישהו יושב לבד תדעי שזה אני. קשה לי מאוד להיות בתוך הסיטואציה מבפנים עם כל האמוציות של שני הצדדים. לא האמנתי שאי פעם אני אצפה במשחק של שתי קבוצות זהות מתגודדות אחת עם השניה. זה כואב וזו תמונה לא פשוטה. תחשבי איך מרגישים הילדים כשההורים מתגרשים והם באמצע".