שני שחקנים, שולחן אחד אך עם קהל והרבה מתח. תחרויות הספורטיאדה יוצרות קרבות מותחים שמוכרעים בדרמטיות. שחקן שהעפיל לגמר: "הרמה כאן גבוהה מאוד". שחקן נוסף: "ספורט שמשלב צעירים ומבוגרים"

סביב שולחן אחד התאספו שתי קבוצות אוהדים - מצד אחד נציגי חברת טבע ומנגד נציגי ארגון עובדי צה"ל. אחד מהענפים בהם המשחקים מתעלים לרמה הגבוהה ביותר בספורטיאדה הוא הטניס שולחן. בטניס שולחן אין משמעות לגיל, כך שניתן להבחין במשחקי הספורטיאדה שחקנים בגילאים 20, מתחרים מול בני 50, כשהמשחק יהיה מאוזן במיוחד. אולם הטניס שולחן מלא בשחקנים, שנשארים דרוכים לאורך כל המשחק שנמשך על פני שלוש מערכות.

ארתור שביץ, שמייצג את חברת "טבע" מהעיר באר שבע, שחקן מהליגה המקצוענית הארצית, העפיל לגמר הטניס שולחן. מניסיונו הרב בתחום, ידע להעריך את רמת המקצועיות בספורטיאדה: "אני משחק בליגה המקצוענית ואני מופתע מאוד מהרמה כאן, שהיא מאוד גבוהה". כשנשאל לגבי הרצון לנצח, שביץ היה חדור מטרה: "אני חייב לחזור עם ניצחון ולהביא גאווה למפעל שלי. יש ממני ציפיות".

בחצי הגמר פגש שביץ את בצלאל מאייר, נציג ארגון עובדי צה"ל, שחזר לשחק טניס שולחן לאחר שנים ארוכות שנמנע מכך. מאייר מבוגר משביץ, אך התמודד עימו בחצי הגמר בצורה מותחת שהוכרעה בניצחון דחוק. האחרון תיאר את התחושות של להתחרות שוב בספורטיאדה: "זה ספורט שמשלב גם צעירים וגם מבוגרים. זה לא כמו כדורגל שבגיל 35 פורשים. ספורט עממי שהוא עד המוות, זה ספורט מרתק. אין כאן משמעות לגיל, שני שחקנים יכולים להתמודד למרות פער גילאים של 30 שנה. יש כאן אווירה ביתית שמשלבת משפחתיות והוגנות", סיכם את התחושות.