הבחירה השנה הייתה קשה ביותר. לא פחות מ-38 שחקנים התמודדו בפוטו פיניש מטורף על 22 מקומות בשתי הנבחרות. מן הסתם יהיו כאלו שיחשבו כי ישנן בחירות אחרות ראויות לא פחות אך אנו החלטנו ללכת באופן מקצועי נטו על מנת להרכיב את ה-11 הטובים והיציבים ביותר לאורך העונה כולה.
 

אז עוד לפני הבחירות עצמן, להלן מעט סטטיסטיקה ומספרים (באדיבות גיא גולדפרב) על מה שחווינו העונה הזו:
 

שערים: 559 (18.63 למחזור, 2.33 למשחק)

המחזור הפורה: 29 (32 שערים)

הקבוצה הפורה: קריית גת (53 שערים, 1.77 למשחק)

הקבוצה שכבשה הכי פחות: בני אילת (20 שערים, 0.67 למשחק)

הקבוצה שספגה הכי פחות: קריית גת (16 שערים, 0.53 למשחק)

הקבוצה שספגה הכי הרבה: בני אילת (67 שערים, 2.23 למשחק)

מלכת התיקו: עירוני בת ים (11 משחקים ללא הכרעה)

התוצאה השכיחה ביותר: 0:1 (הושגה 61 פעמים).

התוצאה הגבוהה ביותר: 1:8 (מכבי יפו – בני אילת, מחזור 30)

משחקים ללא שערים: 34 במספר.

שיאנית הכרטיסים הצהובים: עירוני בת ים (3.1 למשחק)
 

אז לאחר המספרים מסביב, קבלו את הנבחרת.

נבחרת העונה של "דאבל פס":


שוער – דורון רוזנקוביץ' (קרית גת) – התחרה ראש בראש עם גלברט על התואר אך סיום העונה הכריע ובגדול!. ספג רק כ-14 שערים העונה, הדגים יציבות והיה בורג משמעותי ומרכזי בעליית הקבוצה לליגה הלאומית. בגיל 33 הוא רק הולך ומשתבח כמו יין טוב.


מגן ימני – יוסי אמר (מרמורק) – למרות הבלאגן לקראת סיום העונה שהשאיר אותו כחודש מחוץ לסגל, אמר היה המגן הימני הטוב בליגה ובפער משמעותי מהשאר. בעונה בה נפלו הרבה קבוצות בליגה עם מגן ימני בעייתי, הצליחה מרמורק לפגוע בינגו באמר שעשוי לשחק בעונה הבאה בליגה הלאומית.
 

בלם – עומרי כהן (קרית גת) – זהו רבותיי, שחקן העונה של "דאבל פס"!. כהן בן ה-24 עשה עונה מצויינת אשתקד בבית"ר תל אביב רמלה מהלאומית אך משום מה דראפיץ' ויתר עליו בקלות רבה מדי. הוא הגיע לקריה ומן הרגע הראשון היה בטון במרכז ההגנה. בלם מהיר, אינטגלנטי ועם משחק ראש משובח. שחקן שחייב להיות לפחות בליגה הלאומית אם לא למעלה מכך, שאפו!.


בלם – אור אלקבץ (מרמורק) – אמנם אלקבץ נחלש במעט לקראת סיום העונה אך עדיין במכלול עשה שנה מצויינת והוכיח כי גם הוא שווה מקום בליגה אחת גבוהה יותר. הבלם בן ה-21 עשוי עוד להתפתח מקצועית והרבה קבוצות צריכות לשים עליו עין לגבי העתיד. עם משחק ראש נהדר, פיזיות ומיקום פנטסטי, אלקבץ ראוי להיות בנבחרת.
 

מגן שמאלי – קובי נחמיאס (קרית גת) – באופן מפתיע, עמדת המגן השמאלי הייתה עמוסה בשחקנים בולטים העונה בליגה אך מעל כולם היה נחמיאס שהלך והשתפר ככל שהעונה התקדמה כשהשיא הגיע בשני שערי נצחון במאני טיים מול נס ציונה ובמשחק העונה מול מרמורק. מגן התקפי ברמה גבוהה מאוד לצד אחריות הגנתית, אחד מאהובי הקהל בצהוב והרוויח ביושר מקום בנבחרת.
 

קשר – איציק בן סלומון (הפועל אזור) – הברומטר של אזור במרכז השדה. הוא אחראי על העברת כובד המשחק מההגנה להתקפה, שחקן אינטלגנטי בצורה יוצאת דופן לליגה הזו, עובד 90 דקות ללא הפסקה ובלעדיו אזור פשוט לא הייתה באותם מקומות אליהם הגיעה.
 

קשר – מאור זוהר (קרית גת) – ליאור זדה אמר פעם אחר פעם שבלעדיו הוא לא יודע איך היה מסתדר. על הנייר זוהר שחקן אפור שלא תמיד מורגש ודומיננטי אך בפועל הוא היה היציב ביותר במרכז המגרש. מנווט את המשחק מצד לצד, עובד הגנתית ללא הרף, בעל קור רוח ובשורה התחתונה, שחקן של מאמן.
 

קשר – אלעד כהן (בית"ר כפר סבא) – מרגע שחזר לכפר סבא יחד עם סירוטקין, כהן בעל עבר כחלוץ שפיץ, ירד מעט לאחור כדי לנהל את משחק מרכז המגרש של הקבוצה. השיטה של כפר סבא בעצם מבוססת עליו. שחקן חכם מאוד, לא מהיר אבל טכני בצורה בלתי רגילה ואחד שתמיד מוצא את המרווחים בהגנת היריב.


חלוץ – רפי סגל (הפועל אזור) – מלבד ל-14 שעריו, סגל היה פשוט הכל בחלק הקידמי של אזור או כחלוץ תשע יחיד או כאחד משניים באמצע בשיטת היהלום. בעל בעיטות חופשיות מצויינות, חוכמת משחק והוא החזיק בלא מעט משחקים, את אזור על גבו. הרעב לכדורגל עדיין נמצא אצלו חזק ומי שתיקח אותו בעונה הבאה רק תרוויח.
 

חלוץ – אורי קרגולה (מכבי יפו) – קרגולה פתח את העונה בצליעה עם הפועל אזור אך ברגע שעבר ליפו, משהו שם התחבר והוא החל לפרוח. עם כ-16 שערים הוא סחב כמעט לבדו את קביליו למקום השני בטבלה והוכיח כי גם בגיל 35 הוא עדיין חלוץ בכיר בליגה כשהוא מסיים כמלך שערים משותף עם פליקר.


חלוץ – יוסי פליקר (עירוני בת ים) – מי האמין בתום הסיבוב הראשון שפליקר בכלל יהיה חלק מאיזושהי נבחרת?. הוא פתח את העונה רע מאוד, לא הצליח להבקיע ולו שער בודד במדי מכבי יפו וחזר לבית החם בבת ים. התוצאות היו מיידיות ובסיבוב שני מדהים, הצליח לסיים כמלך השערים ולקנח בשלושער ענק מול יפו בגביע. עם כ-16 שערי ליגה (ושלושה בגביע) פליקר ראוי להיכלל בנבחרת העונה.

 
נבחרת המחליפים:

לאור אוזלת רגליהם של שאר חלוצי הליגה, החלטנו שנבחרת המחליפים תהיה במערך של 4-5-1 והיא מוצגת לפניכם.


שוער – טום גלברט (מרמורק) – כאמור, הפסיד בפוטו פיניש לרוזנקוביץ' אך עדיין מדובר בשוער מצויין שעשה עונה נהדרת ואף נבחר ע"י אוהדי מרמורק כשחקן המצטיין שלהם השנה ובפער גדול. גלברט שיפר מאוד מספר אלמנטים שהיו חלשים אצלו בעבר והפך בשקט לשוער ששווה יותר מליגה א'.
 

מגן ימני – אלון לוי (עמישב) – התחרה עד הרגע האחרון עם טל משען מכפר שלם וקוז'וק שהגיע רק באמצע העונה לקרית גת על הבחירה. ללא ספק אחת מנקודות האור של עמישב העונה. פיזי מאוד, מהיר ואחד שיודע לעבוד גם הגנתית וגם התקפית. קר רוח, לא מאבד את עצמו על המגרש ותמיד מורגש.
 

בלם – גיל קין (מכבי יפו) – כמעט ונכנס לנבחרת הראשונה. עשה עונה מצויינת, יציבה וזאת למרות שהבלם שלצידו התחלף לא פעם במהלך השנה. קין שירד לראשונה לליגה א', חייב בדחיפות לחזור למקומו הטבעי בליגה הלאומית ויפה שעה אחת קודם.


בלם – אסי חקאק (הפועל אזור) – ניצח בנקודות את אלקבץ ושיק בעמדה הזו. התחיל את העונה בצליעה אך ברגע שאזור התחברה, הוא היה חלק משמעותי מההצלחה. אגרסיבי, חזק וכאמור הפוטו פיניש של העונה עם צמד השערים מול מרמורק בפלייאוף, הביא לו בסופו של דבר מקום של כבוד בנבחרת השנייה שלנו.
 

מגן שמאלי – רביד אשר (הפועל אזור) – עשה אולי את ההתקדמות הכי גדולה מבין כל שחקני ההגנה בנבחרות שלנו. ממבט ראשון הוא נראה כבד ומגושם משהו אך למעשה מדובר במגן טכני, עם הרמות נפלאות מאגף שמאל והגנתית נטו הוא קיר בלתי עביר.
 

קשר – נדב כידר (קרית גת) – אולי השחקן הכי אנדרייטיד בליגה. פועל שחור ושזיפי שפשוט מוותר על התהילה והכבוד בשביל חבריו לקבוצה. יכול לשחק בכל עמדה הגנתית במגרש אך העונה עשה שדרוג משמעותי, הוסב לקישור האחורי ושימש כחומת בטון בלתי עבירה.
 

קשר – שרון ברנשטיין (כפר שלם) – אמנם ברנשטיין כבר לא ילד (34) אך עדיין אחד הקשרים האחוריים הטובים בליגה. אחראי לכל האיזון בקבוצה שהציגה סטטיסטיקה די מדהימה של 29 כיבושים בלבד מול 28 ספיגות , נתון נדיר שלא קורה כל יום. הבולדוג של הכפר יכול בהחלט בכושרו הנוכחי, לסחוב עוד עונה שתיים בליגה א' ללא קושי.


קשר – רוסלן ברסקי (מכבי יפו) – לאור היכולת הירודה של שאר החלוצים בליגה, נכנס ברסקי לנבחרת המחליפים בקישור על חשבונו של חנן פדידה שפשוט לא הגיע לסיבוב השני של העונה מהרבה סיבות שלא ממש קשורות לכדורגל נטו. ברסקי שהגיע כהבטחה, התקשה להתאקלם בתחילה אך אט אט נהפך לברומטר של ממש במרכז המגרש והוכיח יציבות ממשחק למשחק. יפו תעשה בחוכמה אם תשמור עליו גם בעונה הבאה.
 

קשר – עידן חג'ג' (מרמורק) – אמנם סיום העונה קצת צרם אך לאורך רוב השנה, חג'ג' היה הדמות המרכזית בקישורה של מרמורק.תרם שישה שערים(בדיוק כמו אשתקד), מספר דומה של בישולים ובלעדיו משחק ההתקפה של האצולה היה הססני הרבה יותר.
 

קשר – אוהד אדלשטיין (קרית גת) – מכיוון שהגיע רק בסוף ינואר לקבוצה, בלתי ניתן היה להכניסו לנבחרת העונה הראשונה אם כי מבחינת תפוקה נטו, הוא בורג מרכזי בעלייה. השחקן כנף הכי מהיר בליגה, שורף שטחים, מבשל, מבקיע ועד עכשיו לא ברור איך קטמון ויתרה עליו.


חלוץ – רוביל סרסור (כפר קאסם) – אילמלא התקרית המכוערת בקרית גת שגררה הרחקה למספר משחקים ופציעה טורדנית בהמשך, סרסור היה כנראה נכנס בקלות לנבחרת הראשונה. הבקיע כ-12 שערים ובלעדיו לא ברור איפה כפר קאסם הייתה בטבלה. חלוץ שעבר כבר הרבה בקריירה אך הגיע לכפר רעב ובעונה הבאה ינסה להצעיד אותה למקומות רחוקים יותר.
 

86 אחוזי הצלחה בקרית גת(49 נקודות מ-57 אפשריות). נתון בלתי נתפס ואיתו הגיעה גם העלייה לליגה הלאומית.
אז יגידו שהוא נכשל ביפו בסיבוב הראשון ויגידו שהוא לא בנה את הסגל של הקריה(למרות שאדלשטיין, קוז'וק, גורמזנו ופורת הגיעו בתקופתו) אבל זדה לקח קבוצה שהייתה במומנטום רע מאוד ועם סכנה ממשית לקריסה, ייצב אותה והצעיד אותה בגאון לליגה הלאומית, שאפו!.

מילה טובה מגיעה גם לסירוטקין(אליו נגיע בהמשך) וכמובן לשי מאור שהחל את העונה רע מאוד בדיוק כמו זדה אך הצליח להגיע עד גמר הפלייאוף ולהיות מודח בדו קרב פנדלים אכזרי.


הקאמבק – בית"ר כפר סבא:

אין מה לומר. כפר סבא דישדשה בתחתית לאורך הסיבוב הראשון עם שני מאמנים שונים אך ברגע שסירוטקין חזר אליה מכפר קאסם(לאחר 3 הפסדים רצופים בתום הקדנציה שם) הוא ייצב את המערכת ועם סגל שלא הוא בנה, הצליח להנחיל את שיטת המשחק שלו והתוצאות הגיעו בהתאם כשהקבוצה מטפסת במהירות עד למקום החמישי בטבלה וכניסה לפלייאוף העליון.


תגלית העונה – אביחי ממן (מרמורק):

הקשר הצעיר שהגיע ממחלקת הנוער של מ.ס אשדוד עשה עונת בכורה בבוגרים ועוד איזו עונה!. בשקט בשקט הוא קנה מקום בהרכב והראה כי מקומו בליגות גבוהות יותר. שקט, קר רוח, עובד ורץ ללא הפסקה, שקט וצנוע ואם ימשיך כך, אין שום סיבה שלא יתקדם לקבוצה הרבה יותר בכירה.
 

ליגה א' דרום אופיינה בהמון שחקנים צעירים שפרצו קדימה. הבולטים שביניהם היו דוד שני קשרה של בית"ר כפר סבא שנכנס להרכב בחודשיים האחרונים של העונה והיה מצויין.

 דייב פינטו קשרה של קרית מלאכי שהציג יכולת מצויינת ושווה קבוצה בכירה יותר. דורי אלברמן בלמה של מחנה יהודה שניסה את מזלו בקטמון, ירד לליגה א' וייצב משמעותית את הגנת הקבוצה.

דודי תירם בלם קבוצת הנוער של מכבי נתניה שהגיע בהשאלה באמצע העונה לכפר קאסם ופשוט היה מצויין, פרדי ציון שהיה אי של יציבות בחלק הראשון של העונה עבור מרמורק ועידו שרון קשרה של נס ציונה שאף הגדיל ושיחק בשישי עם הקבוצה הבוגרת ובשבת עם קבוצת הנוער(שעלתה לליגת העל), שאפו!.


אכזבת העונה – סקצית נס ציונה:

אמנם היורדת הטרייה החלה את העונה במינוס תשע נקודות אך גם איתן, היא לא הייתה נכנסת לפלייאוף העליון וזאת למרות שמבחינת סגל, היא הייתה שווה בשקט לפחות את המקום החמישי אם לא למעלה מכך.

עם שחקנים ששיחקו איתה בלאומית כגון האחים בלסטרה, עמית אזולאי, ניסים אסייג וגומברג. רכש מבטיח על הנייר כגון אונגר, קופרלי, עדן נחמני ועוד, הייתה צריכה הסקציה להיות במקום הרבה אבל הרבה יותר גבוה.
 

קשה לבחור פלופ מקבוצה שעלתה בסופו של דבר ליגה אך עובד הגיע בקול תרועה רמה לקבוצה מאוסטריה שם שיחק והיה אמור לתת את הערך המוסף. בשורה התחתונה תרם הקשר בן ה-30 שער בודד, שלושה בישולים והתנדנד לקראת הסיום בין ההרכב לספסל, לא מזה היה אפשר לצפות מאחד השחקנים היקרים בליגה.


החטא ועונשו – אין כסף, יש ירידה:

קבוצות התחתית בליגה א' אופיינו בבעיות תקציביות שלבסוף הכריעו והורידו לא פחות משלוש קבוצות לליגה ב'.

ראשונה ירדה אילת שסבלה מכל כך הרבה בעיות מלבד אלו הכספיות שבאמת חבל לדוש בה, השנייה הייתה באר יעקב שהחליפה יותר מחצי סגל בגלל חוסר תקצוב מהמועצה ולבסוף נשרה בחזרה לליגה ב' והשלישית היא מכבי באר שבע ששחקניה לא ראו משכורת יותר משלושה חודשים!, החטא ועונשו כבר אמרנו?.
 

הבחירה הקלה ביותר. מחזור 29, ארז בנודיס שלקח את מרמורק מבור התחתית באמצע הסיבוב הראשון עד למקום השני בטבלה, מפוטר ע"י עדני, אומר תודה ורואה איך "האצולה" קורסת במחזור הסיום מול אזור ומיד לאחר מכן מושפלת על ידה שוב עם רביעייה בפליאוף. לראות ולא להאמין.


די לאלימות!

יחסית עברה על ליגה א' דרום עונה שקטה אך שלושה מקרי אלימות נחקקו בזכרון וכולנו תקווה שלא יקרו שנית. הראשון התרחש במשחקה של כפר קאסם מול מכבי יפו כשסאמח מרעב תקף פיזית את סולי צמח במיני מהומה שנמשכה מספר דקות ולמרבה המזל הסתיימה ללא נפגעים בנפש.
 

השנייה בוצעה במגרשה של קרית מלאכי שם היא אירחה את עמישב ומאמנה אוהד בוזגלו שכזכור בתחילת העונה עוד אימן את הקבוצה בכתום שחור. בתום המשחק הקיפו אוהדי הקבוצה המקומית את היציאה מחדרי ההלבשה, קיללו , ירקו וניסו לפגוע בפיזית בבוזגלו, עומרי נווה ועוד מספר שחקנים שהיו באיזור, לבסוף הכל בא על מקומו בשלום.
 

השלישית הייתה במשחקה של מכבי יפו מול קריית גת כשליאור זדה מאמן האורחים הותקף מילולית בצורה קשה ע"י אוהדי קביליו שחיכו לו בתום המפגש כשהוא יוצא בדרך מילוט משכונת התקווה ומשאיר את רכבו האישי במתחם מחשש לחייו.

אז רבותיי, זהו רק ספורט ועם כל האמוציות שבדבר, הגיע הזמן לקחת הכל בפורפורציה ולקוות שהכל יישאר הגון ונטו במגרש.

שער העונה:
היו בעונה הזו לא מעט שערים יפים אך שניים בלטו מעל כולם. הראשון היה טל משען מכפר שלם עם מספרת מדהימה לרשתה של באר יעקב והשני אשר גם נבחר לבסוף כשער העונה ושייך  לגל מסיקה שוערה של עמישב שהבקיע בכדור חופשי לרשתה של מכבי באר שבע בגול שכיכב לאחר מכן בכל כלי תקשורת אפשרי, שאפו!.


אות הערכה:

מורד מגמדוב אמנם לא נכנס לנבחרות שלנו אך הוא שווה ללא ספק פוסט נפרד. הבלם הותיק כבר נושק אוטוטו ל-41 אך עדיין מספק את הסחורה ובגדול. אישיות בחדר ההלבשה, מנהיג ודוגמא למופת.

גם כעת ולאחר כל מה שעבר בכדורגל הישראלי וברמות הגבוהות, יש עדיין למגמדוב את חדוות המשחק, הרעב והרצון לנצחון, שאפו ושלא ייגמר לעולם!.


אז זהו, עונה מרתקת עברה עלינו במגרשים השונים וכולנו ציפייה כבר לשנה הבאה שאיתה תגענה קבוצות חדשות כגון אשקלון, מורשה, הוד השרון ואולי אף קטמון(במידה ותעבור דרומה), יהיה מעניין!.