אתר "דאבל פס" היה מהבודדים שסיקר באופן מלא את הליגה הזו לאורך כל העונה, נכח באופן שוטף במגרשים וליווה את כל הקבוצות שבוע אחר שבוע.
 

מהשליטה הבלתי נמנעת של נתניה עד לקריסה של אשקלון, להלן נבחרת העונה שלנו, התגלית, האכזבה וכל מה שצריך לדעת על השנה שחלפה.
 

שוער: אוהד לויטה (נתניה) - אין ספק כלל לגבי בחירתו לשוער העונה. חזר מקפריסין ישירות לליגה השנייה והיה עוגן של ממש בין הקורות בהגנה שספגה הכי פחות בליגה.


מגן ימני: טוברנו פינאס (נתניה) - ללא ספק המגן הימני הטוב בליגה. עולה, יורד ובעיקר עובד 90 דקות ללא מנוח, נתניה יעשו בחוכמה אם ישאירו אותו עונה נוספת גם בליגת העל אם כי השחקן בדרך לקרית שמונה.
 

בלם: אורי פסו (הפועל פ"ת) - הבלם הטוב בליגה העונה ללא מחלוקת. חזר מקפריסין כדי לעזור למלאבסים להעפיל לליגת העל, עשה זאת ובנוסף כבש 4 שערים משמעותים מאוד שעזרו לפתח תקווה בדרך למטרה.


בלם: אברטון זאגו (בני לוד) - המגן השמאלי שעבר הסבה לבלם, עשה עונה מצויינת כשלוד סופגת רק 36 שערים (השנייה בטיבה בליגה) והוא אחד האחראים לכך שהקבוצה החזיקה מעמד בצמרת עד הסוף.

מגן שמאלי: בן צעירי (הפועל פ"ת) - עמדה שהייתה בעייתית בהמון קבוצות העונה. צעירי הגיע כמושאל מבני יהודה, התאקלם במהרה ונהפך לבאנקר בהרכב של ניסן יחזקאל. בחירה יותר מראוייה לנבחרת.
 

קשר: עומר צלישר (נתניה) - שחקן הבית הצעיר (בן 21), תפס מקום של קבע בהרכב של יוסי מזרחי. צלישר הדפנסיבי נחשב לפוטנציאל אדיר והעונה רק הייתה תחילת הדרך עבורו. שחקן אפור שלא תמיד מורגש אבל עושה עבודה הגנתית פנטסטית במרכז המגרש.


קשר: אמג'ד סולימאן (אחי נצרת) - אחד האחראיים הראשיים להצלחת הקבוצה העונה. השחקן הכי בטוח בהרכב של טל בנין, פיזי, נוקשה ועם בעיטות אדירות מטווחים רחוקים, התרגל לחממה באחי אך שווה הרבה יותר מכך.
 

קשר: ערן לוי (נתניה) - כהרגלו, גם בנתניה היה דומיננטי מאוד, סחף את הקבוצה עם 14 כיבושים ולא מעט בישולים, שחקן מעל הליגה הלאומית ובעונה הבאה ינסה להוכיח לכולם כי מקומו אכן בליגת העל.
 

חלוץ: שחר הירש (עפולה) - זהו רבותיי, שחקן העונה של "דאבל פס". עם 20 שערים בקבוצה די אנמית כמו עפולה, הוכיח הירש שהוא פשוט ענק על הליגה הזו. במכבי חיפה לא העלימו עין ובעונה הבאה הוא ילבש ירוק. זריז, תחבולן ועם מיקום פנטסטי ברחבה, שווה לפחות עשרה שערים בליגת העל ויהיה מעניין לראות אותו משתלב בחיפה עתירת החלוצים.


חלוץ: ליאור אסולין (הפועל פ"ת) - הועדף על פני שאר החלוצים שמעליו בטבלת מלך השערים בעיקר בזכות היכולת היציבה במשך כל העונה. אסולין היה בורג מרכזי בעליית המלאבסים לליגת העל. 14 שערים, מספר בישולים ומעורבות בלתי פוסקת במשחק ההתקפה מעניקים לו מקום של כבוד בנבחרת.
 

חלוץ: אוסיי מאוולי (הפועל אשקלון) - למרות הירידה לליגה א'. אשקלון החזיקה העונה בחלוץ הטוב בליגה. העובדה שלא קיבל כסף בזמן, הסתכסך עם אזגי ואיבד ריכוז, גרמה לחודשיים אחרונים רעים שלו אך עדיין עם כ-18 שערים הוא בהחלט שווה ליגת על.
 

שוער: אבי איבגי (הפועל פ"ת)

מגן ימני: יוגב בן סימון (הפועל פ"ת)

בלם: סיביטי ליפניה (נתניה)

בלם: אבי מלכה (הרצליה)

מגן שמאלי: אחמד שעאבן (נצרת עלית)

קשר: איתי אלקסלסי (הפועל פ"ת)

קשר: מייקל טוקורה (הכח)


קשר: מאור פרץ (יבנה)

קשר: אלן מסודי (אחי נצרת)

חלוץ: מוראד אבו ענזה (לוד)

חלוץ: רן בן שמעון (הפועל רמת גן)
 

הבחירה הכי קלה שיש. בפתיחת העונה אשקלון עוד הייתה מועמדת חזקה לעלייה. היא רצה בצמרת, המשכורות שולמו בזמן ודני גולן אז על הקווים, התבסס על סגל קצר מאוד אך איכותי.

לפתע באה הקריסה, גולן פוטר, אזגי לא הביא מאמן חילופי במשך חודש וחצי כשהשחקנים לא מקבלים משכורות ואף רבים בפומבי עם הבעלים.


הסוף היה בלתי נמנע וכך קרסה אשקלון למעמקי התחתית וזאת למרות סגל נהדר על הנייר עם שחקנים כגון עוז יפרח, צ'קאנה, בן שאנן, דגו, צגאי, מאוולי, חמו ועוד.

בעונה הבאה היא תנסה לחזור מליגה א' אך לבינתיים היא אכזבת העונה ללא ספק והגיע הזמן להפקת לקחים מיידית לאור מה שהתרחש שם.
 

אם נוציא את שחקני הנבחרת של העונה( הירש, צעירי, צלישר) אז הבאים בתור הם שני הצעירים הללו.

תומר לוי הגיע להפועל רמת גן בגיל נוער, סומן כפוטנציאל אדיר ועלה לבוגרת שם מיתג לעצמו מקום בהרכב, היה יציב מאוד לאורך כל העונה והוא בהחלט בדרך הנכונה למעלה.


גם לזיסו בן ה-20 הייתה עונת בכורה מצויינת בבית"ר תל אביב רמלה שם הצליח להפוך לסוג של בעל בית בקישור, לנהל את המשחק מאחור ולהיות חלק בלתי נפרד מההצלחה האדירה של הקבוצה בעונה הזו.
 

באופן טבעי התואר הולך לרוב למאמן שסיים במקום הראשון בליגה אך העונה נתניה פשוט דרסה כל דבר שזז ואף הגיעה לגמר גביע המדינה. מזרחי, אולי המאמן הכי אנדרייטיד בארץ, עשה זאת בגדול ובעונה הבאה ינסה לתקוע יתד גם בליגת העל.

בנוסף, מגיעה יותר ממילה טובה לניסן יחזקאל שהעלה את הפועל פ"ת למרות קשיים תקציבים, כמו כן גם טל בנין ראוי למילה טובה על עונה יפה מאוד באחי נצרת, את סלובודאן דראפיץ' על עונה נהדרת ומפתיעה בבית"ר תל אביב רמלה, את ירון הוכנבויים ואלדד שביט הצפונים שהצליחו איכשהו להיכנס לפלייאוף העליון.


הקאמבק:

 אין ספק שהפועל ראשון לציון ושרון מימר עשו את הקאמבק הגדול מכולם. מרגע שמונה המאמן הצעיר במקומו של לחמן, יצאו הכתומים מבור עמוק בדרך להישרדות הירואית ועל כך מגיע למימר ולשחקנים שאפו ענק!.


הפרווה: 

התואר הולך בקלות למחזיקת הגביע אשתקד, הפועל רמת גן שירדה לליגת המשנה, שינתה לחלוטין את הסגל וסיימה כפי שצפינו בפתיחת העונה, במקום החמישי.

עם בעיות ניהוליות ללא סוף, החלפת 3 מאמנים וללא איום ממשי על חבורת הצמרת לאורך כל השנה, מסיימת רמת גן עונת פרווה ואיך שהמצב נראה, גם העתיד לא ממש ורוד.
 

אין ספק כי שחקן הסיבוב השני הוא ג'ורדן פושר (או פוצ'ר) חלוצה של מכבי הרצליה. פרדי דוד זיהה את הפוטנציאל, הביא אותו מאנטוורפן הבלגית והוא כמעט לבדו, הוציא את הקבוצה מהתחתית הלוהטת לחוף מבטחים עם עשרה שערים ב-14 משחקים(שניים כמחליף), סטטיסטיקה נדירה לחלוץ בליגה הזו ואין ספק כי הוא הפך בין רגע לסחורה חמה מאוד בקיץ הזה.


הפקת לקחים:

מלבד אשקלון שירדה, גם מכבי הרצליה שסומנה לפלייאוף העליון, ראשון לציון ששרדה בשיניים והפועל קטמון ירושלים שעדיין נלחמת על חייה, יצטרכו להפיק לקחים מהעונה הזו שלא הלכה בהתאם לתוכניות ולחשוב איך נמנעים מהמצב הזה גם בעונה הבאה.
 

אז זהו, הליגה הלאומית המרתקת כהרגלה הסתיימה אך אל דאגה, משחקי גביע הטוטו חוזרים כבר בתחילת אוגוסט וגם העונה הבאה צפוייה להיות מרתקת לא פחות מזו שחלפה לה.