מישהו זוכר שבעשור הקודם עירוני טבריה בכלל נקראה הפועל גליל תחתון והשתרכה לה אי שם בירכתי ליגה ב'? אולי אלה שזוכרים את ימי הפועל טבריה העליזים. האם אחרי עשר שנים תירשם היסטוריה? קשה לדעת, מה שבטוח שהמתח בשיאו.

שנים רבות הכדורגל בטבריה היה רדום. עד כדי כך רדום שהקבוצה המקומית בכלל נקראה הפועל גליל תחתון.
העלייה לגמר הפלייאוף עוררו את האוהדים הרדומים שהתייצבו למשחק מול אזור בהמוניהם (כ-2,500) והוכיחו כי טבריה זו עיר של כדורגל.

אחרי הניצחון פתאום כולם בעיר מתעסקים בכדורגל. הנושא הפך להיות שיחת היום וכולם רוצים להיות חלק מההצלחה, אפילו בעלי העסקים בעיר. תוך 24 שעות הצליחו חברי הנהלת הקבוצה לאסוף תרומות בסך 15 אלף שקל, סכום שבמהלך העונה אין סיכוי שהיו מצליחים לגייס.

אמש, הגיעה הקבוצה למלון בירושלים בכדי לנוח ולהתכונן למשחק בצורה הכי טובה שהיא יכולה. לאחר התארגנות קצרה וחלוקת החדרים יצאו השחקנים לתפילה בכותל המערבי.

היו"ר, זוהר יצחק והמאמן, מוריס אוזן קראו במרץ פרקי תהילים, השחקנים הכניסו פתקים בין האבנים (מעניין מה היה כתוב בהם...) וחזרו לאוטובוס. אגב, מי עזב אחרון את הרחבה, היה הקפטן כפיר בן דוד. כנראה שהייתה לו שיחה צפופה עם היושב במרומים.


שאלתי את שלום עקיבא האם עלה לו תסריט בראש בו ישחק על העלייה נגד קטמון, קבוצה איתה עלה ליגה אשתקד. תשובתו הייתה חדש משמעית: "לא!".

אחרי שכולם חזרו למלון והלכו לישון פתח יצחק "שולחן" בחדרו בו ישבו אוזן, גבי כהן מנהל הקבוצה, ירון דוד ועבדכם הנאמן. וכמו בסדר פסח שם מדברים ביציאת מצרים כל הלילה, דיברנו אנחנו על המשחק היום, המגרש הקשה ושבפעם הראשונה אחרי הרבה זמן טבריה מגיעה כשהיא אינה פייבוריטית אך נחושה ומאמינה.
השניים הראשונים התקשו להירדם לאחר מכן ובשעה שש בבוקר פגשתי אותם בלובי של המלון שוב...


מבחינה מקצועית עדי תדמור ימשיך לעמוד בין הקורות אם כי מתן פלג בספק גדול כאשר עפיף נזאל, ועומרי אזולאי בעמדת היכון.

אז תפילות – יש, אוהדים – יהיו (בקבוצה מצפים ל-600), שחקנים – מוכנים ועכשיו רק נותר זה לעשות תוצאה טובה ולהעביר את ההכרעה הביתה.