יו"ר הכנסת נהנה במשחקי המחוזיאדה ה-27 באילת, שם הוא מתמודד בפינג פונג במדי קבוצת 'עובדי הכנסת': "מאוכזב מההפסד, מדובר במפעל מצוין". ומה יש לו לומר על חברי הכנסת ועל אלכס אברבוך?

ימים לחוצים עוברים ועוד יעברו על יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין. בין ישיבת מליאה כזו לאחרת, מצא אדלשטיין את הזמן הנוח ביותר לרדת לאילת ולקחת חלק במשחקי המחוזיאדה ה-27 של העמותה לספורט במקומות העבודה בירושלים, המתקיימת באילת.

אדלשטיין, שחקן טניס שולחן לא רע בכלל, נוצח בפתיחת המשחקים ונראה מאוכזב מאוד: "וודאי שאני מאוכזב מההפסד, אני אומר לספק את הסחורה ולא הצלחתי בזה. זה משחק קבוצתי ולא מדובר רק בהפסד אישי. היריב ששיחקתי נגדו? שחקן מצוין אבל זה לא מהווה תירוץ".

על פעילות הספורט שמלווה את קבוצת 'עובדי הכנסת' במהלך השנה ועל ההשתתפות במחוזיאדה ה-27 של ירושלים, אמר אדלשטיין: "אנחנו משחקים בליגה לאורך כל השנה, המחוזיאדה היא עבורנו טורניר הסיום, הבונוס. תמיד טוב לחזור ולהשתתף כאן בכל שנה מחדש, אני כאן משנת 2000 – כבר 14 שנים כמעט – מדובר במפעל מצוין לכולנו. לצערי, חברי הכנסת לא לוקחים ממני דוגמא, אז לפחות העובדים".


על משמעות הפינג-פונג עבורו, אמר יו"ר הכנסת בחיוך: "זה ספורט שהולך איתך כל החיים. אני תמיד אומר שידידי, אלכס אברבוך, לא נוגע במוט ברגע שהוא שם את המוט בפינה. אני רואה כאן שחקנים בני 50-60, אני מכיר אפילו שחקן שחצה את גיל ה-80. מרגש מאוד, מחמם את הלב".

ומה עם הסוד הגדול שיביא אותנו להיות שחקני טניס שולחן מצטיינים? "להתאמן 5-6 פעמים בשבוע מגיל רך ולקוות לטוב", אמר אדלשטיין והוסיף: "ודאי שגם כישרון לא מזיק. אני מתאמן פעם-פעמיים בשבוע, סוג של תחביב. כאן בעיר אילת לשחק ביחד פינג פונג, זה הכי כיף שיש וכולנו נהנים".