לאלו שהחליטו להגיע ברכב פרטי, ניצב לו לפתע מחסום ברזל חדש בכניסה לחנייה. על הנייר דבר סטנדרטי אם כי כאן בא החידוש, השער נטול שומר ולכן כל מי שמגיע מולו, לא יודע למה לצפות.
 

חסרי הסבלנות (כמוני) נאלצו לפרסס בדרך להצבת הרכב בתחומי הקאנטרי קלאב הסמוך אך לעקשנים יותר מסתבר שהיה פתרון. עמידה של 45 שניות מול שער הברזל פלוס סריית צפצופים שלא מרפה, מקנה לבעל הרכב היצירתי, מקום של כבוד במתחם הכורכר של אצטדיון בת ים ע"י שלט רחוק שמופעל ממרחק מאות מטרים, לראות ולא להאמין, ישראל 2014.


הקבוצות עדיין לא נמצאות על כר הדשא, בינתיים אוהדי קרית גת הבודדים שכבר היו ביציע השמאלי (או הימני, תלוי מאיזו נקודת מבט), דורשים מהסדרנים לעבור לשבת במרכז המגרש כששם ממוקדת עמדת מפתח בשרב אשר שורר בדקות אלו העונה לתואר, קיוסק.

בלי להישמע צר עין, הקיוסק ביום חמסין שכזה, עושה קופת ענק. בקבוק קולה פשוט, מחולק לסביבות 5-6 כוסות, כל אחת במחיר "זול" לצרכן של חמישה שקלים, תעשו לבד את החישוב וכל זאת לאחר שבמחצית נגמרו כל ארטיקי השוקו-שוקו, אכן אכזבה של ממש.


אורן יצחקוב, אחד מבעלי קרית גת, עולה לפני השחקנים לדשא, מעדכן שהתאורה במגרש הביתי צפוייה בעזרת העירייה להיות מוכנה עד פתיחת העונה הבאה כשגם חומה תוקם מסביב לאצטדיון ואם הכל יילך כמתוכנן (ובכדורגל שלנו, אם זו מילת המפתח) הקבוצה תפתח את השנה הבאה בקריה ולא תנדוד החוצה כפי שקרה ליבנה ובני לוד.


בינתיים גם הפצועים התורנים של הקבוצה עולים על אזרחי לכר הדשא. גיא עובדיה פרק את הכתף מול מרמורק כבר בדקה השנייה של המשחק אך מרוב אדרנלין המשיך לשחק ואת הכאבים העזים הרגיש רק לאחר מכן וארנון טמיר? הוא עם קרע בסחוס ויחזור רק בעונה הבאה, בינתיים הוא משתעשע עם המצלמה ומכריז כי בשירותו הצבאי היה צלם, תשפטו אתם כמה מוצלח לאור תמונתו של עובדיה.


ליאור זדה מגיע גם הוא, הפעם לשם שינוי לא בחולצה שחורה ("אשתי התעקשה לגוון"), כמות התמיכה שהוא קיבל במשחק הזה היא בלתי נתפסת. ביציע נצפים גם אוהדי קטמון ובעיקר השחקנים שמאוד קרובים אליו כגון עוז צבאג, כפיר מלול וחברו הטוב שי אהרון שאף הקדיש לו סטטוס בפייסבוק האומר בתמציתו, "היום אני גאה להיקרא החבר הכי טוב שלך".


בקרית גת אמרו שנמכרו קרוב ל 850 כרטיסים אך בפועל נצפו ביציע קצת פחות מ 700, אחד האוהדים מסביר בפשטות, "החג והשבת עושים את שלהם, רוב האוהדים שומרי מסורת ואת האמת שהשיא כבר היה ועבר בנצחון על מרמורק".


ועדיין, ה-700 הללו עודדו בכל הכח עם שיר מקורי שבתוכו נמצא המשפט הבא, " תכניסו טוב לראש, יום שישי, ערוץ חמש, שעה שלוש" וזאת לאור ההגעה לליגה הלאומית כשבאותן שניות בהן הם מזמזמים את הפזמון, עולה כבר שעריים ליתרון מוקדם בדרבי מול מרמורק מה שסוגר הרמטית את העניינים.


בינתיים על כר הדשא הפתיחה מאוד מנומנמת, קרית גת טובה יותר ושולטת באופן מוחלט במרכז השדה אך לא מגיעה למצבים של ממש עד הדקה ה-24 בה נפתח הסכר כשגארת' בייל המקומי שידוע גם בשמו האמיתי אוהד אדלשטיין, מפרפר את שעבאן( מלך צהובי הליגה עם 15 כרטיסים!)  באגף ומוציא פס רוחב מדוייק לגל פורת שגם אם היה רוצה לא יכל להחמיץ, 1:0 מוצדק.




הקריה נכנסה לאטרף ובמהירות גם עלתה ל 2:0 כשקוז'וק הכניס כדור עומק לגורמזנו שלא התקשה להכניע את ססו, רץ לחגוג וכמעט גם שבר את המפרקת לאחר שאלקבץ הוריד אותו מהר מדי מכתפיו.
בכלל שני השערים הללו הדגימו בדיוק מה ההבדל בין הצהובים לשאר הליגה כשאת הגול הראשון בישל אדלשטיין לפורת ואת השני קוז'וק לגורמזנו, אתם שואלים מה משותף לכל ארבעת השחקנים הללו? הם ורק הם, הגיעו בחלון ההעברות האחרון בינואר על מנת לשדרג את הקבוצה ואיך יאמרו הסקאוטים?, פגיעות בינגו.

בת ים חוזרת במהירות עם גול בפנדל של פליקר כנגד כל מה שמתרחש על כר הדשא אך לא מצליחה לסכן באופן ממשי מעבר לכך את הקריה שמשייטת בהילוך שני לעבר הנצחון כשגם בתוצאת 2:1 היא מפהקת קלות בדרך לעוד שלוש נקודות.


המחצית השנייה נפתחה בנמנום של ממש כשאפילו האוהדים שמשתזפים היטב ביציע, צועקים לעבר זדה, "הקבוצה מתה, צריך חילוף". אלקבץ, ברדה ומולאי נשלחים להתחמם ונכנסים בהדרגה לכר הדשא. ברדה שואל לשלומו של צלם שתפס תנומה קלה על כר הדשא, אלקבץ מתחמם ברוגע וכשמולאי נקרא להיכנס הוא שאל כמה זמן נשאר, כששמע שיש עוד 20 דקות הייתה לו הרגשה שאולי סוף סוף הרגע שלו יגיע.


8.11.2013 זהו התאריך בו כבש מולאי את שערו האחרון בליגה מול הפועל אזור. חמישה חודשים עברו מאז והחלוץ שעשה עלייה ללאומית אשתקד עם עפולה, רק רצה לסיים עם טעם מתוק את העונה הזו.

בדקה ה-85 זה גם קרה כשאדלשטיין פרץ לרחבה והוכשל בבירור אך השופט אסולין (טוב, מדוייק ולשם שינוי נטול פוזות) בחר בצדק להעניק יתרון ומולאי מחמישה מטרים בעט בקלילות פנימה, שבר בצורת וזכה להיות מורם על הכתפיים ביום הולדתו ה-26.



רוזנקוביץ' בינתיים מתעניין כל מספר שניות במה שקורה בדרבי של שעריים ומרמורק, לאו דווקא בגלל התוצאה אלא מכיוון שהוא רוצה לסיים עם מאזן הספיגות הנמוך בליגה, כרגע אגב הוא מוביל 15-14 על גלברט לו ספיגה אחת יותר.


המשחק מסתיים והחגיגות מתחילות, השמפניות עולות גם ליציע אך לומר את האמת? הן היו מאופקות במשהו יחסית לאלו שהיו לאחר הנצחון על מרמורק אבל דווקא אז כשדומה היה כי הכל נגמר, הטירוף התחדש דווקא מחוץ למגרש במפגש משותף עם האוהדים שנמשך דקות ארוכות בהרמת השחקנים והמאמן אל על כיאה ליום חג.



כעת יכולים יפרח ויצחקוב להתחיל לתכנן את העונה הבאה תוך כדי תיאום ציפיות עם המאמן ליאור זדה. המטרה? התבססות במרכז הטבלה והימנעות מקרבות תחתית, לעונה ראשונה זו תהיה הצלחה אדירה.


עם אצטדיון משודרג, קהל תומך וראש עיר שיעזור מכל מה שמסביב, לקרית גת ישמחו לעשור אחר בו אולי כבר לא יתגעגעו לימים העליזים של דוברובין, פרוחננקובס ושאר החברים, ימים יגידו.