מהסגל ההוא לא נותר ולו שריד אחד. גבי בורשטיין השוער עוד הספיק לעמוד ביפו על הקווים וכמובן להיות כמו כל שאר המאמנים שעברו ביפו, מפוטר. אביבי זוהר פרש, יוסי אבוקסיס הפך למאמן בליגת העל, דודו ביטון מסתפק בלקרוע רשתות בליגה ב' וכפיר אגסי? הוא בכלל החליף את לירון בסיס בתור החבר החדש של אייל גולן.
 

10000 צופים הגיעו אז, מתוכם ובחלוף חמש שנים, נותרו ביציע באיזור ה- 350 קבועים שלא מוותרים ובאים לתמוך כל שבוע בקבוצה. באים ושנה אחר שנה חווים בצורה כזו או אחרת אכזבה מרה.
 

הפספוס של קביליו לא התרחש העונה אלא דווקא אשתקד. הקבוצה שפיטרה את אוננה סמלה הבלתי מעורער, מינתה דאז את ליאור זדה שהוציא אותה מבור התחתית לריצה מטורפת שהסתיימה באי עלייה ללאומית רק בגלל הפרש שערים נחות מול הפועל קטמון.


ליפו הייתה אשתקד קבוצה מאוד מוגבלת מבחינת סגל. מספיק לראות איפה כל אותם שחקנים היום כדי להבין איזו עונה ענקית היא עשתה בעונה שחלפה.
 

השוער רון למל עשה עונה בינונית למדי בבת ים עד שנפצע. יניב סבג ויניב עמיאל? שותפים מלאים לכשלון של עירוני מודיעין בליגה ב'. סוהייב פריג' לא מפסיק להיפצע, יניב דוד ירד לליגה ב', חווה עונה לא טובה, עמוסת פציעות ואף שוקל פרישה. נוי וויצמן עם גול בודד בהפועל אזור, יוני תורג'מן פרש ומשה ביטון? נעלם כלא היה.
 

למרות טענות האוהדים על בנייה לקוייה, ליפו היה העונה את הסגל השני בטיבו בליגה על הנייר. עומר פרץ העלה כמעט במו רגליו דאז את הפועל הרצליה ללאומית ואף שיחק בליגת העל עם נתניה, גיל קין ירד לראשונה בחייו לליגה א' לאחר עונות טובות בהכח. הרביעייה הכפר סבאית, אסף רז, עלי מחאג'נה, רועי הררי ומאיר דרעי כמעט עלתה ללאומית אשתקד, יוסי פליקר קרע רשתות בבת ים ואלון רבינוביץ' נתן עונה טובה מאוד בטבריה.


קצת לאחר פתיחת העונה גם הגיעו רוסלן ברסקי, גיא שוסט שחזר לאחר ששוחרר ואורי קרגולה, כל אלו הצטרפו לשלד שנותר מאשתקד כגון מאור מרציאנו שהיה המגן השמאלי הבולט בליגה, סולי צמח, כהן צדק וחן מלכה כדי להשלים סגל שבקלות היה צריך להתמודד על עלייה.
 

חוסר המזל הגיע מהר מאוד. עומר פרץ נפצע שוב ושוב, כמוהו גם רועי הררי ואילו עלי מחאג'נה, אולי הבלם הטוב בליגה אשתקד, הראה יכולת חלשה מאוד עם גרימת פנדלים ללא הפסקה, פליקר שבת מהבקעה, צמח ירד במעט ביציבות שכל כך אופיינית לו ושום דבר פשוט לא התחבר.
 

גם הקהל איבד סבלנות מוקדם מהצפוי כשבאחד מהמשחקים הראשונים העונה, נוצחה קביליו בביתה והשחקנים זכו לבוז אדיר. כשגיל קין הגיע למחוא להם כפיים, להתנצל ולהבטיח כי הם יתקנו להבא, הוא קיבל בתמורה יריקות וקללות וכך הבין סופית לאיזה סיר לחץ רותח הגיע.
 

יפו שתמיד נחשבה לקבוצת סיבוב ראשון חלשה, לא הצליחה לצאת מהסחרור וכהרגלה כמו מדי שנה, החליפה מאמן באמצע העונה כשאופיר חיים הגיע במקומו של זדה.
 

חיים הבין את המגבלות, עבר לשיטת היהלום והקבוצה החלה לרוץ תוך כדי מיצוי הפוטנציאל שטמון בה ולהגיע עד מרחק יריקה משתי המוליכות מרמורק וקרית גת. בנוסף צירף חיים שני שחקנים שהיו אמורים לעשות את ההבדל, גיא אבן וטל שמעיה.
 

האוהדים פינטזו מחדש על עלייה אפשרית ללאומית אך אז הגיע המשחק מול קרית גת, קביליו שוב כשלה ברגע האמת ומשם התרסקה מנטלית כשאופיר חיים עוד עובר בפאניקה לשיטה מוזרה של חמישיית קשרים שאף אחד מהם לא יכול לשחק בכנפיים ובכך מוטט את יפו עוד יותר.


בכלל, המאזן של יפו מול "הגדולות" פשוט מזעזע. למעט נצחון בקרית גת(עוד בתקופת זדה), הפסידה יפו פעמיים למרמורק, לא ניצחה את אזור ולמעשה המאזן שלה מול שלושת אלו שמעליה עומד על 4 נקודות מ 18 אפשריות ועם זה רבותיי, בלתי אפשרי לעלות ליגה.
 

גם לאוהדים נגמרה הסבלנות, בגרופ הפייסבוק של הקבוצה(שכבר נסגר) החל עימות חריף שהראה בדיוק עד כמה הקהל מפולג, חלק רוצים הנהלה שונה, אחרים תומכים במה שיש והיו אף כאלה שמייאוש קראו לפירוק יפו מחדש והעברתה לידיים פרטיות לגמרי, מה שיסיר אותה מהטייטל, קבוצת אוהדים.
 

אילן אלפסי, אלי קאליש, יניב כהן ואחרים, עשו ליפו רק דברים טובים במשך השנים האחרונות, הם הוציאו כסף מכיסם הפרטי וזה לא דבר מובן מאליו אך לאור התוצאות הם כנראה טעו איפשהו בדרך. 
 

בלי קשר, רמת הציפיות מקביליו הייתה ונותרה מוגזמת לכל הדעות כשלקרית גת יש תקציב כפול ממנה ואילו אחרות כמו אזור, שעריים, כפר קאסם וכ'ו, לא נופלות ממנה בהרבה.
 

יפו גם נפלה בשני שחקני הרכש שהגיעו באמצע העונה והיו אמורים לתת את הערך המוסף. טל שמעיה הגיע בקול תרועה רמה לאחר שנים בליגה הלאומית ותרם עד כה שער בודד וגם הוא בפנדל. גיא אבן עבר שלא באשמתו לתפקיד אחורי יותר ולכן גם תפוקתו לא מורגשת.


וכך, בעוד קרית גת השתדרגה עם קוז'וק ואדלשטיין, מרמורק עם מוטי מלכה ואפילו אזור עם אורי זוזוט, נותרה יפו ללא האקס פקטור שהיה אמור לעשות את ההבדל.
 

יפו ואנשיה עסוקים בכל דבר אפשרי חוץ מנטו כדורגל, הם מתעקשים על שופטים בכירים, מפעילים לחץ על האיגוד ובתמורה מקבלים (ורק הם) את דניאל בר נתן כדי לחלץ תיקו מאזור, את רפעת אלחמולה כדי להיות מושפלים בבית מול נס ציונה ואת אורן סימיניאן על מנת להפסיד למרמורק, אז חברים יקרים, השופטים לא היו ולא יהיו הבעיה שלכם בעונה הזו, הגיע הזמן להתעורר למציאות הכואבת.
 

קביליו תגיע כהרגלה לפלייאוף ובאופן לא מפתיע כנראה תודח ע"י הכבשה השחורה שלה, הפועל אזור. מה יהיה גורלה בהמשך? קשה לדעת אך אם לא ישתנה משהו בחשיבה הכללית שלה היא תעביר עוד הרבה שנים בלהיות הלוזרית הנצחית של ליגה א', השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא רק מתי יתפרץ הייאוש הסופי אצל 350 הנאמנים ביציע שנותרו מאותם 10000 שהגיעו אי שם ב 2009 לבלומפילד, ימים יגידו.