מזל טוב! יש לנו את העולה הראשונה העונה. הקבוצה שהוקמה רק בקיץ האחרון סגרה מעגל והצליחה להעפיל לליגה ב' בצורה מרשימה, שלושה מחזורים לפני הסיום. שער בודד של נועם מזרחי מול היחידה שעוד יכלה לאיים עליה, חבל מודיעין הספיק לחגיגות הגדולות בסיום.

למשחק בין בית"ר יבנה לחבל מודיעין רציתי מאד להגיע מתחילתו. העורך אמר לי שמדובר בהיסטוריה קטנה. הקבוצה שהתפרקה אי שם בשנות ה-90 המאורות והשאירה את ההגמוניה העירונית למכבי, חזרה בקיץ כאלטרנטיבה לשכנה מהלאומית ולכל השחקנים היבנאים שמצאו את עצמם משחקים מחוץ לעירם.

הפתיחה של היבנאים הייתה פושרת למדי עם תיקו 0:0 מול מכבי רחובות בסוג של דרבי (כמה משחקניה של יבנה שיחקו בעונות שעברו ברחובות) משם המשיכה לא רע עד המחזור ה-8 אז בא ההפסד לחבל מודיעין שנישל את קבוצה מהפסגה.
למרות זאת היבנאים לא נשברו ומאז לא שמטו ולו נקודה אחת בעוד שמודיעין מעדה אפילו מול הפועל רמלה. למשחק למשחק בשישי הם התייצבו כשהיתרון על מודיעין עומד על 7 נקודות כשבקופה נותרו ליריבה עוד 9 (יש לה משחק עודף) כך שלמעשה גם תיקו היה מספיק ליבנה כדי להבטיח את העלייה.

כאמור, חשבתי כי אתייצב לשריקת הפתיחה אך בגלל שהמשחק בבאר יעקב היה מאד מותח נשארתי עד לדקה האחרונה וכך הגעתי למגרש ביבנה בשעה ארבע ורבע. בדיוק להפסקה של המחצית. לצערי יצא לי להפסיד את השער של נועם מזרחי שהובקע בדקה ה-32.


את המוזיקה והשירים שמעתי כבר מהמקום המרוחק בו חניתי ( מגרש החניה הצמוד למגרש והרחוב המקביל היו מלאים עד אפס מקום ברכבים).

מעל 100 אנשים עמדו מחוץ למגרש צמוד לגדר, חלק מצאו מבנים ופשוט עלו עליהם וישבו. היציעים היו מלאים לא היה מושב ריק וכולם רק חיכו לשריקת הסיום.






המעודדות המקומיות פיזזו להן באמצע המגרש הכרוז הלהיב את הקהל ולדעתי כולם כבר היו מוכנים להתחיל את החגיגות, אך לצערם ציפתה לנו עוד מחצית שלמה.


האורחים ממודיעין אמנם לא באו לשמש כתפאורה אבל לכל אורך המחצית השנייה היה ברור מי בעלת הבית. בדקה ה-46 בעט מזרחי מתוך הרחבה החוצה. עשרים דקות אחריו שוב בעיטה, הפעם של יוגב בנישו מ-30 מטר אך מעל למשקוף.

בדקה ה-70 קיבל בנישו כדור מצוין מאלירן כהן, עצר יפה ושחרר בעיטה אך שוער מודיעין, פיאן טוויל היה ממוקם היטב והדף את לקרן.




לידי התפתחה שיחה מעניינת. מחוץ לגדר עמד אוהד (של מכבי יבנה) ושוחח נמרצות עם בחור שישב על הכסא לידי. מסתבר שאחד מכתבי המקומון שגם היה באזור הביע דעה שלא כל כך התאימה לאותו בחור. בין השלושה התפתחה שיחה על נאמנויות, בלאגנים בקבוצה והבעות דיעה. זכר לעובדה שבמכבי לא כ"כ אהבו את הקמתה של בית"ר. השיחה הקולחת הסתיימה בהבנה של כולם להסכים שלא להסכים.

בדקה ה-75 בור במרכז המגרש גרם לנפילתו אפיים של השופט, עידן אלמלם שפתח את השפה. המשחק נעצר לכמה דקות עד שהשופט סיים לקבל את הטיפול. אגב, הוא יהיה כשיר לנהל את הדרבי של דלייה בליגה א' ביום שלישי.






לאורך כל המחצית השנייה ראינו חילופים ביבנה. כל חילוף העמיד את הקהל על הרגליים למחיאות כפיים לכל שחקן שיוצא.


בדקה ה-77 קיבל אורדן כהן מיבנה כדור ברחבה, עצר אותו יפה ועור את המגן שלו, הגיע באחד על אחד מול טוויל אך גם הפעם השוער מוקם היטב והדף.

מאמנה של יבנה, ניגש אל הקוון כל כמה דקות ושאל אותו כמה זמן נשאר לסיום. לדעתי ראוי להעניק לו שעון כמתנת עלייה....
בדקה ה-83 מודיעין בהתקפה יפה כמעט ומשווה אך בדיעבד זה לא היה הורס ליבנה את החגיגות.


מנהלה של יבנה שלח ילד צעיר לחדרי ההלבשה וסימן לו בתנועות ידיים של ניעור. סקרנותי התעוררה והבנתי למה הכוונה ברגע שהילד חזר עם בקבוקי שמפניה שחולקו לספסל.


החל מהדקה הזו היה קשה לשחקני יבנה לשבת במקומם ואני מוכרח לציין את הקוון שהבין את ההתרגשות וביקש פעם אחרי פעם בחיוך מהספסל לשבת.


בדקה ה-88 שון כהן מיבנה שחרר עוד כדור מעל למשקוף. הספסל של יבנה כבר על קוצים. בקבוקי השמפניה ביד רק מחכים לאות להיפתח להתיז לכל עבר.

בדקה ה-90 ומודיעין כמעט ומשווה. בעיטה חופשית מקו מחצית המגרשהמגיעה לראשו של אלון מכיס ומשם לידיו של שוער יבנה, מעוז משיח שזינק והודף החוצה.

כל הקהל כבר שרק בחוסר סבלנות, הספסל צעק לשופט "תשרוק, תשרוק" ורק המאמן של מודיעין רצה שהמשחק ימשך עוד כמה דקות.

ארבע דקות תוספת זמן חלפו להן השופט נעמד ליד הרחבה של יבנה ושרק. זה האות לשחקנים ולקהל להתחיל לחגוג.
לדעתי במשך כל העונה שחקני יבנה לא רצו ספרינט כמו שהם רצו אז. הבקבוקים נפתחו, השמפניה באוויר וכל השחקנים רצו לקהל בצעקות וקפיצות אושר.


הרמקולים ניגנו את שיר האליפות שנכתב במיוחד לאירוע. השחקנים מחובקים קפצו יורדו לגליצ'ים על הדשא, תוך שהם מצלמים סלפי עם טלפונים של הקהל. התפוצצות מרוכזת של אושר שרק חיכה לדקה הנכונה להתפרץ.


אחרי כל האושר הזה היה אפשר לראות שחקנים שחולקים רגע של אושר פרטי עם המשפחות. החיבוק של גרנדי יעקב לבתו עלמה היה רגע פרטי של אושר בתוך כל החגיגה מסביב.


השערים שהפרידו בין הקהל לשחקנים נפתחו והכל הפך לחגיגה אחת גדולה.


לא משנה אם אתה משחק בליגת העל או בליגה ג', הספורט נותן לך רגעים של אושר מזוקק שבו כל המסביב נשכח ומה שנשאר זה אתה, ההישג והאנשים החשובים שאיתם אתה חולק את זה.

להתראות בעונה הבאה בליגה ב'.